 כינוי:
BrightDarkness בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2015
ימי הולדת ברשתות החברתיות
אם אמרוט את גבותיי, עד שיהיו דקיקות, כמעט בלתי נראות. אם אמתח את רגליי, שיתארכו, שיתארכו. אם אחליק את שיערי, אצבע את פניי עד שלא יראו דבר מפניי האמיתיות, אם אלבש סמכותיות, אם אשקר, אעמיד פנים, האם זה יספק אתכם?
כבר למדתי להגיד את מה שאתם רוצים לשמוע. כבר למדתי להתלבש בהתאם, אפילו לשים מסכה של בטחון עצמי. למדתי להעצים את הדברים החיוביים, להצניע את הפחות טובים. למדתי להפגין נכונות ורצון עז לעבוד ולהצליח. ועדיין.
כלום לא עוזר. וחבל. אתם לא יודעים מה אתם מפסידים.
כבר קיבלתי שש תשובות שליליות (אם מחשיבים אי קבלת טלפון על קבלה או אי קבלה לעבודה). וזה כנראה לא מספיק. אני צריכה לפחות עשר תשובות שליליות, או אפילו עשרים, כדי שאחת מהן תהיה חיובית.
ימי הולדת בחברה האינטרנטית וברשתות החבריות הינה דבר משעשע. שמתי לב שאנשי היום הולדת בדרך כלל לא נמצאים במחשב כלל כל היום, ורק בשעות מאוחרות הם טורחים להגיב, או למחרת לכתוב סטאטוס תודה לכולם. אני קצת מרחמת על האנשים שיש להם יותר מאלף חברים בפייסבוק, ושלא במקרה הם גם נחשבים לאנשים מאוד פופולרים ואהובים. באמת, למי יש כח לקרוא מאה ויותר איחולים ליום הולדת, כשכמעט כולם מסתכמים ב"מזל טוב" או ב"מזל טוב עד 120" בתוספות של כינויים מפגרים כמו מאמי, מותק וכו'. מדיי פעם יש אנשים שממש משקיעים בברכה, ואלה לרוב החברים הקרובים, שכמובן טורחים לברך גם בטלפון, או ממש פנים אל פנים.
אז, אתמול, מסתבר, הייתה לי יום הולדת. עוד לפני שהתעוררתי, כבר חיכו לי 2 ברכות פייסבוקיות, מאנשים שכנראה נשארו ערים אחרי 12 והיו עדים לחילוף של הימים וכמובן, להתראה על כך שיום הולדתי הגיע. באופן אישי, אני מתעצלת לאחל לאנשים מזל טוב בפייסבוק. בעבר עוד הייתי עושה את זה, טורחת ומשקיעה בברכה מעניינת. אבל היום זה פשוט נראה לי חסר טעם. אני מעדיפה להכין כרטיס ברכה אישי. במהלך היום מצאתי את עצמי יושבת משועשעת מול המסך, עם אוסף של מזל טובים שאין לי כח להגיב עליהם. אך אני חייבת לציין שיש בזה משהו נחמד. שני איחולים מושקעים קבלתי דווקא מאנשים שאינם חברים קרובים, דבר שהיה מעט מפתיע. בסך הכל נכתבו 27 איחולים, שזה יותר ממה שהיה שנה שעברה. אני משערת שבשנה הקודמת זה לא הגיע אפילו לעשרים. לעומת זאת, השנה קיבלתי פחות איחולים טלפוניים מחברים קרובים וקרובים מעט פחות, מאשר בשנה שעברה.
כן, אני מספיק חסרת חיים בשביל לבדוק את זה, כאמור, אני מובטלת. וזאת למרות שאתמול הספקתי לתפור, לתלות כביסה, להוריד אותה, ולצייר.
בן דודי התעקש לעשות מסיבית, ולכן התכנסנו -באחת מהסוויטות של בן הדוד - אני, אחי, בן דודי, אהובי היקר, וחברה, וערכנו מסיבת יום הולדת מצומצמת. ניפחו לי בלונים, שמענו מוזיקה, אכלנו ממתקים, הכנו כדורי שוקולד, שיחקנו רה-מי, וכמובן, פטפטנו. חברתי הביאה לי קלמר לציוד התפירה. אהובי קנה לי ביצת קינדר. כיביתי 18 נרות שעמדו על כדורי שוקולד המסודרים בשתי שורות. זו הייתה חגיגה קטנה, פשוטה ומהנה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
