 כינוי:
BrightDarkness בת: 35
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2015
בין רווח להפסד, ומה עושים בנתיים
אם אתה אדם ביישון, עם מעט בטחון עצמי, אחד שדואג לשלומם של אחרים ומשתדל מאוד שלא לפגוע ולדרוס אף אחד - מקומך בעולם הוא כנראה לא איתנו. כדי שהחברה תקבל אותך ותפנה לך מקום תצטרך להיות אסרטיבי, לדעת לבעוט כשצריך, להיות דעתן, לדעת למכור הכל! החל ממכירת מוצרים שאיש לא צריך - מכירת מים לאירופאים - וכלה בלדעת למכור את עצמך ואפילו את סבא וסבתא.
אין לך את היכולות הדרושות, נכון?
אם כך העולם הזה יהפוך לגהינום. לא מספיק שההתמודדות עם הביישנות, והמלחמה להעלאת הבטחון העצמי מכלה את כל האנרגיה שלך, אתה גם צריך למכור את עצמך בנסיון עלוב להשיג עבודה, ולהתפרנס איכשהו - אם לא בא לך לגור אצל ההורים כל החיים.
אבל לכל מקום שלא תלך, יגידו לך לא. אתה לא מתאים. ולא בגלל שאתה לא חכם מספיק, לא נעים ואדיב, לא מסור ושירותי, לא בעל אישיות מעניינת וערכים. אלא פשוט בגלל שלא ידעת למכור את עצמך. שלא היית מסוגל לעמוד מול העין הבוחנת של המעסיק ולהקרין בטחון. גם אם הראית נכונות לעבוד וללמוד, גם אם הראית אסרטיביות, גם אם שיקרת קצת בעניין מקום מגוריך כדי להצליח להגיע לראיון.........כל זה לא עוזר....
כי אתה לא יודע למכור את עצמך.
כן, אני לא יודעת למכור. לא את עצמי ולא את המוצר הכי שימושי בעולם. איך העולם והחברה מצפים ממני להסתדר, להיטמע במערכת הזאת כשאין לי את היכולות הדרושות, ושום דרך כדי ללמוד אותן?
אני בטוחה שיש עוד המון כמוני, שנאבקים למצוא עבודה. ולכל מקום שהם הולכים זורקים להם נעל בפרצוף כי הם לא הקרינו מספיק בטחון, אסרטיביות וכו' למרות שאני בטוחה שגם הם - כמוני - עבדו על עצמם והתכוננו לראיון בעזרת חברים והאינטרנט.
אז למה בכל זאת, פעם אחר פעם התשובה שלילית?
מה לא עבד בראיון? איך אפשר לשפר?
גם על השאלות האלה אין מי שיענה. במקרה הטוב שולחים לך הודעה כללית כזאת על אי קבלתך לעבודה. במקרה הרע פשוט לא אומרים כלום. כך שאין ברירה אלא להבין לבד מה לא היה בסדר. וזה יכול לקחת עשרה ראיונות ואף יותר. אני, אחרי שבעה ראיונות מתחילה אולי להבין. היה לי ראיון אחד שדווקא הלך ממש טוב. ואחד שהיה בסדר. ובכל זאת לא התקבלתי. והסיבות לאי קבלתי עדיין מעורפלות לי.
זה פשוט מרגיש קצת לא הוגן, שבגלל שניחנתי בתכונות האלה, יותר קשה לי להתקבל לעבודה.
ובנתיים, בין ראיונות עבודה כושלים לימים שלמים בבית (בהם אני טורחת לגרות את עצמי עד לסף תסכול, במציאת בדים יפים באינטרנט שלא אוכל לקנות), בכל זאת הצלחתי להוציא כמה דברים טובים (אך לא רווחיים).
אז מה את עושה כל היום בבית?
כשאני לא תופרת אני מחפשת גזרות, רעיונות, ולומדת טכניקות חדשות בתפירה. אני גם קוראת על אופנה מתקופות שונות במטרה ללמוד על התקופה באמצעות האופנה, ותפירת בגדים תקופתיים שמעניינת אותי מאוד.
אז מה העליתי בחכתי בשבועות האחרונים?
ובכן, תפרתי שמלה בסגנון שנות החמישים. בחרתי בגיזרה פשוטה מכיוון שהדוגמה שעל הבד הייתה מקושקשת, וחשבתי שזה יראה יותר מדיי ראוותני אם אבחר בגיזרה יותר מסובכת.
אז מה יש לנו כאן מבחינת גיזרה:
חצאית פעמון.
חולצה עם פרינסס מהכתף, ו- V בגב.
שרוולים עם כיווצים.
פריט נוסף שתפרתי:
תיק צד קטן. מזכיר לי קצת את סגנון הגיארו.
התיק עשוי מבד ריפוד דמוי עור, וביטנה מכותנה ורודה, בתוספת של שני פפיונים קטנים גם הם מבד דמוי עור.
עד כאן לבנתיים עם הדברים שעשיתי.
מאחלת לעצמי המון מזל והצלחה בראיון עבודה הבא.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
