נשמנו אחד לתוך השני.

והוא לא נבהל ממני.

והוא לא צחק עליי.

והוא נישק כל מה שרק היה

אפשר.

והעיניים שלו בהקו.

והאצבעות שלי שקעו

בשיערו

בהכרת תודה

על קיומו.

זה אולי לא היה הרבה,

אבל זה היה קצת.

והקצת היה הכל.

נשמנו אחד לתוך השני.

והוא עטף אותי קרוב

וחיטא את כל הפצעים

שהיו בפנים.

והוא לא הצליח

הרבה,

אני הרי מצולקת

לחלוטין.

אבל הוא הצליח קצת.

והקצת היה הכל.

אנחנו עבודה בתהליך.

פאזל.

כל הזמן בלמידה,

כל הזמן בשקט רועם

שמתוכו יוצא משהו נפלא.

וזה אולי לא הרבה,

אבל זה משהו.

והמשהו הזה

הוא הכל.