מזוכיסטית תמיד הייתי. אבל הפעם מתחתי את הנפש שלי לקצה, במו ידי.
הצפתי את עצמי בכל פחד וזוועה שקיימת בי.
תמיד שאלו אותי מה יש לי בראש.
מה באמת יש לי בראש.
אז החלטתי לבדוק את זה.
גרמתי לי להתקף חרדה, וכתבתי כל שביב תודעתי שהתגלה לי.
לא עצרתי אותו הפעם.
התוצאות לפניכם.
~~~
זה מטפטף לאט מדי.
אני יושבת בחדר, על המיטה המוצעת שלי. השעה 11:59 ואני גם
את שום דבר ואף אחד
את רעה ורעילה
אל תקחו אותי איתכם.
אני יודעת שאני אשמה, אבא אמר לי ללכת לעזאזל ואמא שלי וואו אם אני אמות זה לטובה
אני בוערת והשד מתקרב בזמן שאתם מתרחקים ממני אלפי קילומטרים אל תקחו ממני את דניאל בבקשה
תראו לי את הפנים שלכם אני אשחט את כולכם
תשירו לי בהלוויה שלי שירים כלשהם רק שזה ייגמר
בבקשה בבקשה בבקשה אני רועדת כבר אל תקחו ממני אף אחד
מעיין אמר שאני היקום ואז הוא הלך
אז ההתכווצות הגדולה כבר התחילה בעצם
תשירי תשירי תשירי
ואני אקיא אני יודעת שאני אקיא
מישהו אמר לי שהם בפארק למרות שכל החברים שלי לא היו שם
והם שיקרו
והרי תמיד משקרים לי
הכל הרבה יותר מדי כבר, אני רואה צבעים והילות ושחור אדום סגול
ולבן הרבה
וגם את הבת שלי שלמדתי לשנוא
ואנשים לבד
ואנשים לבנים עם עיני עז אני רוצה למות שהם יהרגו אותי וירקדו על הדם שלי
תהרגו אותי
ותהרגו אותה אני זוכרת את כיתה ז
בבלוג זה
בכל הבלוגים
