הזוי שרק עכשיו הגעתי הבייתה מבית ספר. משמע הייתי מ8:15 עד 17:15 על הרגליים.. ולחשוב שככה זה כל שלישי 
ועוד שהשעתיים האחרונות הם של הרכבים, כשבאחד אני שרה (שורדים את העייפות) ובשני אני מנגנת בס (קצת פחות שורדים את העייפות.. פאשלות של "אני על הרגליים 9 שעות ראבאק").
מרגיש לי שתחושת העומס הזאת די מתארת בשבילי את השנה הזאת, שנת 2013 שהיום מגיעה לקיצה :)
שנה מלאה מאוד, עמוסה, הרבה לחץ, עברתי הרבה מבחינה נפשית.
איבדתי חברים קרובים, והכרתי חברים קרובים. הלכתי להופעות, מסיבות, סאמר לאב, רפסודיה, מחנה מוזיקה ומה לא..
נהניתי מאוד וסך הכל, להפתעתי, כשאני מסתכלת עכשיו אחורה על השנה הזאת - אני די מרוצה. נוצלה כמו שצריך
האמת, שלפני כמה ימים כשיצא לי לחשוב על הסילבסטר ועל זה שמתחילה שנה חדשה, לא התלהבתי. אפילו לא קצת. אני מבחינתי עדיין בלימודים, וחוץ מסיפרה, הרגשתי ששום דבר לא עומד להשתנות. אבל פתאום עכשיו, ממש לא הרבה זמן לפני כל החגיגות, ההתלהבות והספירה לאחור, אני קולטת שיש לשינוי הזה משמעות. כלומר, רק אם אבחר לתת לו משמעות. הרי היום הזה יכול להסתיים כמו כל יום רגיל ולהמשיך לבוקר יום רביעי שגרתי, לא? ובאותה מידה.. הוא גם יכול להיות היום האחרון ל2013, ל"אני הישנה", והיום הראשון ל2014- "אני החדשה".
אני אנצל את השינוי הזה כדי לבצע גם שינוי בי. לקראת סוף השנה הזאת נתתי ליותר מדי אנשים להשפיע עליי. לרמוס אותי נפשית. להחליט בשבילי מי אני.
השנה החדשה תסמל בשבילי השלמה, קבלת המגרעות שלי, והתחדשות. אני מי שאני, ואולי זה לא דבר רע :)
הרי אחרים לא יודעים יותר ממני מי אני- כי אני יודעת הכי טוב.
ואני יודעת שאני משתדלת, שאני בסדר, לא מושלמת, אבל גם כשאני טועה - אכפת לי ממי שאני פוגעת בו. וזאת כבר תכונה - "אכפתיות"- שלא יוצא לראות בכל מקום. אז כן, אני אפשל לפעמים, וכנראה שגם ב2014, אבל כשזה ייקרה, אני לא אתכנס בתוך עצמי ואמנע מעצמי את העולם, כמו שהתרגלתי לעשות - להפך, אני אדאג לנסות לתקן, או לפחות לא לחזור על אותה טעות פעמיים.
ולחשוב שלקראת סוף שנת 2014 אני כבר אכנס למסגרת חדשה, לצבא, ובאמת שאין לי מילים לתאר את הרצון להגיע לשם, למסגרת אחרת, לגלות על עצמי דברים חדשים
אם יצא לכם לתהות איך אני חוגגת היום, כנראה שבמסיבה רנדומלית כלשהי. ואם לא, אולי סתם אשב איפה שהוא ואשתה עם חברות :)
ונראה כבר לגבי הנשיקה ההיא בחצות. שנה שעברה יצאתי עם מישו בסילבסטר, ולא היה מדהים.. הוא היה על ריטלין עוד מהבוקר ואם יש משהו שאני שונאת במיוחד זה אנשים על ריטלין - פשוט מוציא להם את כל שמחת החיים!
בחצות, מחוסר נעימות של הרגע (מהצד שלי) , התנשקנו. מיותר לציין שלא נפגשנו שוב מאז, אבל כן יצא לי לצחוק איתו לפני כמה ימים שעברה אשכרה שנה!!
מה שמוביל אותי לעכשיו, הרגע שבו אני מחליטה שבשנה הקרובה, אני לא אעשה דברים מחוסר נעימות. אני אעשה מה שבא לי! לא שאני אהפוך לביצ'ית, אבל אני רוצה השנה לעמוד על שלי יותר! לא להרגיש שאין לי מילה בעניין.
אז אחרי הפוסט הזה (שאגב, רצח לי את האצבעות כבר כי הן קפואות וכואבות מנגינה וכתיבה) אני רק אוסיף שאני מאחלת לכולכם שנה מדהימה, מנוצלת, אחת שיהיה שווה לזכור ! 
-עפתי לאכול שקשוקה-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Feel again