אז לכל דבר יש זמן בחיים... זמן לאכול זמן לשתות זמן לאהוב וזמן לשנוא .. (מקווה שאין הרבה כאלה שיש להם את הזמן לשנואמה אנחנו שואלים את עצמנו באותו רגע? מה אנחנו אומרים...
אנחנו משתמשים הרבה במשפט הזה "לכל דבר יש את הזמן שלו בחיים.."
מה אנחנו מתכוונים בזה ? מה באמת אנחנו מרגישים שאנחנו אומרים את? זה אולי סוג של נחמה?
כל כך הרבה ניסינו ולא הצלחנו להשיג את מה שרצינו ..
ואז פתאום שזה קורה, אנחנו אולי מתרצים את זה במשפט הידוע...
ומנגד... אולי באמת לכל דבר יש את הזמן שלו בחיים?
למישהו יש תשובה וודאית לזה ? תשובה מדעית?
ואני נוטה יותר להתחבר לחלק של התירוץ מהכישלון שלנו ...
הזמן של כל דבר בחיים זה הזמן שאנחנו מחליטים אותו...
אם זה לאכול,לשתות,לקנות,למכור,להגיד,לעשות.. ועוד.
למה אנחנו צריכים להתחבא מאחורי תירוץ שאנחנו לא באמת מאמינים בו... ?
אני נוקט בדעה של לקום ולעשות ! לקבוע את הזמן הנכון כי זה הרצון שלנו ...
אם זה לאכול משהו שאף פעם לא אכלנו וממש בא לנו... שום זמן בעולם לא יאכיל אותנו בכוח..
אם זה לרצות לקנות משהו שתמיד רצינו... הזמן לא יחסוך לנו את הכסף..
הזמן הנכון הוא השנייה הזאת לפני שהמחשבה על הזמן הנכון עלתה לנו לראש..
לסיכום,
אל תחכו לזמן הנכון... תיצרו זמן ותהפכו אותו לנכון !
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: