אתמול ישבתי לקרוא קצת על חרדת נטישה. הגעתי לדברים מאוד מעניינים. כמו למשל, שבעצם כולנו סובלים מחרדת נטישה, כי כולנו מפחדים לנטוש את הגוף שלנו. נקודה למחשבה.
זה מענין התהליך שזה עבר. בהתחלה חשבתי, כמו כולם, שזו אובססיה. אחר כך קראתי על אובססיה והבנתי שזה לא, בגלל שאין לי את המאפיינים של אובססיה. אבל אז התחלתי לקרוא על תלות והבנתי שזה תלות. אגב, גם הפסיכולוגית שהיתה לי הסכימה שזו לא אובססיה.
ועכשיו אני כבר לא תלויה בה, כי עובדה, אני מתקדמת ופורחת בזכות עצמי לגמרי, כשהיא כבר לא בחיים שלי.
ואתמול הבנתי שזה הפך להיות חרדת נטישה, בעיקר אחרי שקראתי וראיתי את המאפיינים. כי אני בהחלט חרדה מהיום שבו לא יהיה לי שום קשר איתה, שאני לא אדע מה קורה איתה בכלל.
והאמת שזה הגיוני, כי תלות וחרדת נטישה קשורים זה בזה. בהחלט יכול להיות שתתפתח חרדת נטישה מאדם (או אולי- לאדם?) שפיתחת כלפיו תלות.
וזה מסביר למה אני עדיין מחפשת כל דרך אפשרית (שכרגע כמעט ואין לי כאלו, היא סגרה כמעט את הכל..) לקרוא, לדעת מה הולך איתה. למה הנוכחות שלה כל כך חסרה לי, גם כשאני לא רוצה ממנה כבר שום דבר מיני.
עכשיו, כשאני יודעת מה זה, אני יכולה לטפל בזה.
ולמי שלא הבין- אני מדברת על הבחורה שאהבתי כל כך, שהיא לא האקסית.
סופ"ש מקסים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
