החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

עדיין חושבת עלייך. כל יום. יותר מפעם ביום. 

עדיין מתגעגעת. 

עדיין עוקבת אחרייך. סוג של הרגל כבר, אפילו לא באופן רצוני. 

זה בחיים לא יעבור לי. לא לגמרי. זה יהיה מודחק, איפשהו שם. 

אז אולי בקרוב תנסי ליצור קשר. יש לי מן תחושה כזאת. 

כי שמעתי את החדשות. יותר נכון, ראיתי אותן. 

ותמיד כשיש חדשות כאלו את באה אלי. למצוא נחמה. 

או לא יודעת מה. 

ועכשיו אני גם מבינה למה ראית את הניק שלי והתעלמת. 

מבינה למה לא ענית לי. זה בסדר, אני כבר לא צריכה אותך. 

היו אנשים אחרים שעזרו לי, כמה שחשבתי שרק את תביני. 

מסתבר שגם אחרים יכולים להבין. 

אבל הפעם אני לא אתן לך את הנחמה הזאת. או מה שזה לא יהיה. 

לא תקבלי את זה ממני. 

הפעם אני חייבת להיות חזקה. ולהתגבר על זה. ולהמשך להדחיק. 

כי אני חייבת לעבור הלאה. 

אין לי מושג אם את עוד קוראת פה בכלל. 

כותבת לך למקרה שתראי, למקרה שכן. 

בבקשה אל תנסי ליצור קשר. 

אל תעמידי אותי במבחן הזה. מפחדת להכשל בו. 

כי אני חייבת להתגבר. 

למרות שנראה לי, שזה לא יקרה לעולם. 

בהצלחה לך, אהבת חיי (עד כה).