על פניו נראה שהאופציה הכי טובה כרגע היא להשכיר פה ולחזור חזרה לצפון. מכל החישובים שלי, יוצא שאני יכולה לשכור דירה עד 1200 ועדיין יישארו לי 2000 ש"ח אחרי כל ההוצאות, וזה בלי לעבוד ובלי שקורה שום דבר חדש בעסק שלי. בקצב הזה תוך חצי שנה סגרתי חצי מהחובות שלי ובעיקר את החובות הכי מעיקים.
ועדיין זה כל כך מפחיד אותי. זה אומר שוב להתנתק חברתית, שוב שהעסק אולי יפגע. שוב נסיעות מאוד יקרות למרכז. שוב לארוז.
וזה גם אומר להשכיר את הבית שלי לאנשים שאני לא מכירה ואני לא יודעת איך הם יהיו. נכון שיש לי חוש טוב יחסית לאנשים אבל עדיין.. אני יכולה ליפול רע ולחזור ולמצוא את הדירה הזאת הרוסה לגמרי ונצטרך להשקיע סכומים אדירים בשיפוץ..
וזה אומר שוב שאחרי 10 בלילה אין לי מה לעשות חוץ מלהיות בבית.
ועכשיו אני חושבת על זה שאולי הקצבה שלי תיפגע מזה, אם הם יידעו. למרות שמצד שני, זה לזמן קצר אז אולי הם לא יידעו, כי הם מחשבים שנתית אז לא נורא.
זה כאילו נראה יותר טוב מכדי להיות אמיתי. אם זה כזה מוצלח למה לא כולם עושים את זה? אה, הם עושים את זה, זה מה שנקרא להשקיע בנדל"ן.
ועדיין יש לזה כל כך הרבה מחירים, שאני לא יודעת אם זה באמת כדאי. כמו למשל, שאני יכולה לשכוח מזוגיות לזמן הקרוב. למרות שאי אפשר לדעת..
מצד שני, אני חייבת להוריד לעצמי את הלחץ הכלכלי. זה פוגע בעסק ופוגע בבריאות שלי.
ואולי בחצי שנה הזאת יקרו דברים נפלאים בעסק שלי, שתכל'ס אפשר לעשות אותו מכל מקום שיש בו אינטרנט. וגם להגיע פעם פעמיים בשבוע לפגישות במרכז זה לא כזה נורא.
צריכה להתייעץ עם מישהו שמבין..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
