החולשה האמיתית היא לא להראות חולשה

זה המחיר של לדעת דברים שאת לא אמורה לדעת. אי אפשר להגיב עליהם. לא לטובה ולא לרעה.

את יודעת על מה אני מדברת. ואת גם יודעת מה הייתי אומרת לך אם הייתי אמורה לדעת על זה.

אז תדמייני שאמרתי. או שלא.

מסתפקת בלהגיד לך בלב.

מעניין אם את עוד קוראת פה בכלל. אין לי מושג. פעם ידעתי שכן, היום אני לא יודעת.

והסיבה היחידה שאני יודעת את זה כי משעמם לי מאוד בשישי ב12 בלילה.

אם היה לי כסף הייתי יוצאת, אבל אין לי. אז אני בבית בוהה במחשב ומחפשת איזה משהו להעביר את הזמן, עד שאהיה מספיק עייפה כדי לישון.

ואולי טוב שאין לי כי הסיכוי שאתקל בך גדול יותר עכשיו. ולא ממש בא לי להעמיד את מרפי במבחן.

מחכה כבר ליום ראשון, אבל הפעם מסיבה אחרת- נוסעת לצפון ובאופן מפתיע לגמרי, עם אחותי. 

מעניין איך יהיה. מחכה לזה כבר.

סופ"ש נעים לך. ותזהרי עם זה.

אולי עם התעודה עצמה לא הולכים, אבל עם הידע כן.

ומה אני רוצה להגיד? עכשיו חשבתי על זה.

יש לי תעודת תסריטאית. כן, אי שם, כשעוד הייתי בתיכון (!) למדתי בבית הספר של עידית שחורי. יש לי תעודת תסריטאית במסלול נוער.

זה מספיק כדי.. לכתוב תסריטים לסרטוני תדמית.

הופ, כיוון חדש. וכרגע זה מלהיב אותי, השאלה אם זה ימשיך להלהיב אותי עוד 4 שנים.

צריכה לעבד את הרעיון הזה עוד קצת. רוצה להיסגר על זה לגמרי לפני שאני עושה צעד בכיוון.

אבל זאת ההוכחה שאף פעם לא מיותר ללמוד משהו. כשלמדתי תסריטאות, הייתי בטוחה שזה בשביל להפיק סרט קולנוע, או סדרה. בכלל לא חשבתי על סרטוני תדמית. עברו להם אי אלו שנים והופ, התעודה הזאת מתאווררת לשימוש חדש.. 

מה המסר? שגם אם לא ברור לכם מה המקצוע שאתם רוצים ללמוד יביא לכם בעתיד.. תלמדו אותו! אי אפשר לדעת מה יהיה.

יאללה, נראה לי שאני אצא להליכה כדי לחשוב על זה קצת..

בשעה שש בערב. החתול ישב לידי על הספה, לשם שינוי בנחת וברוגע. אני ישבתי לקרוא ספר.

כאילו אין לי דאגות בעולם. חושבת על זה שכתבתי כבר ל2 לקוחות היום, דיברתי עם עוד לקוח אחד חדש. שיחה מרתקת ביותר של שעה וחצי שנועדה ללמוד על העסק שלהם כמה שיותר. 

עבדתי במצטבר בסך הכל בערך 4 שעות היום, כולל שיחת הטלפון שכבר קיבלתי עליה את התשלום.

הולך להיות לי כיף לעבוד איתם, תחום מעניין ביותר שלמדתי הרבה היום, גם על עצמי..

הזמן שלי חופשי. עכשיו כבר שמונה וחצי. כל היום לא יצאתי מהבית. מי צריך לצאת מהבית כשבחוץ כל כך חם ובפנים יש חתול מתוק.

אפילו מצאתי פיתרון לשריטות: תערובת של כורכום, שום ולימון עוזרת להן להחלים באופן שמדהים גם אותי. אין על הטבע בקטעים האלו.

החיים המושלמים לכאורה. למה לכאורה? כי המינוס שלי חוגג, למרות כל הכסף שנכנס החודש. בחודש אחד עשיתי את כל המחזור של שנה שעברה. בגלל שזה סכומים יחסית קטנים, זה אולי לא מרשים במיוחד. אני גאה בעצמי ועדיין, המינוס..

והדאגה. אני צריכה למצוא שיטה שעובדת. צריכה מישהו שיוציא ממני את השיווק. לא רוצה לשווק! לא הקמתי את העסק שלי בשביל להיות אשת שיווק.

אבל אין לי כסף לזה אז עכשיו אני חייבת. וזה מבאס אותי ומתסכל אותי עד כדי כך, שעכשיו עצרתי את הכתיבה וכתבתי על זה פוסט באחת הקבוצות העסקיות שאני  חברה בהן בפייסבוק.

נכון, ללכת להיות שכירה לחודש אחד יפתור לי את העניין. לזמן קצר. זה כמו פלסטר. כי בחודש הזה לא יהיה לי זמן לנהל את העסק, אני אהיה עסוקה בעבודה. ואז יהיה לי בום קטן של כסף, שייעלם לפני שאספיק להגיד כסף. ואז שוב יהיו הוצאות ומספיק חודש אחד של אפס הכנסות כדי להיות שוב במינוס.

לא, זה יותר מידיי מטריד אותי העניין הזה. חייבת למצוא לזה פיתרון, חיייבת. וכמה שיותר מהר יותר טוב.

אז החיים המושלמים שלי, מושלמים רק לכאורה. כי יש כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות ואין לי כסף וזה מתסכל אותי.

להכניס שותפה זאת גם לא אופציה. אז אין לי מושג מה לעשות. רעיונות?