"... אז כשמפשיטים אותי פיזית אני לובשת במהרה את כל המסכות שאני מוצאת בכיסים המקומטים. מחפשת אחר מחסום הולם שיגן מקירוב לבבות וגופים, טלאים של בעתה ממלאים את קירות נפשי ואני קטנה וחלשה, ולא אמיתית כמו הילדה ההיא שרצית".
(ולכן הלכת בסוף)
ואת מחשבותי לפתע קוטעת הרוח שנושבת בניגוד לכיוון ריצתי
ואני פוערת פי מנסה לשאוף אותה. מעין "אוויר חינם" שלא צריך להתאמץ כדי להחדיר לריאות.
הרוח נפסקת ואיתה גם האופוריה שחולפת כהרף עין בכאב המאמץ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
