והוא נוגע בי במקומות שאף אחד מעולם לא נגע בהם ומסתכל לי בעיניים ובאופן אבסורדי זה מרגיש טבעי. כאילו זה ששנינו על המיטה הזאת מסתתרים מהשעון בשעת לילה מאוחרת ואני שכובה על גבי והוא רוכן מעליי ומשפשף ידיו בג'ינס והירוק שמסביב לאישונים שלו מרפרף לי על כל הגוף ומעקצץ בנעימות, היה צריך לקרות כבר מזמן. האנחות המהירות שמתגברות בקולן כשהמגע נעשה אגרסיבי יותר, העונג, המוח שלי הופך לאיטו לעיסה אחת שלא רואה כלום פרט לכאן ולעכשיו. יותר מהר, פחות חזק, אני לוחשת בטיפת הקול שנותרת לי בין הגניחות, והוא עושה כדבריי. אני ממלמלת קריאות התפעלות והוא ממשיך להסתכל עליי מתפתלת לו בין האצבעות ואומר רק, אל תגידי כלום. אני משותקת, מהנאה טהורה אני משותקת, מתשוקה שבוערת בי מהאש שהוא הדליק.

תפסיק, אני מורה לו לפתע והוא מקשיב. הוא מקשיב, פתאום למילים שלי יש כוח, הן מקבלות משמעות כי הוא נותן להן אותה ואני אוקיר אותו על כך לנצח. הוא מתקרב אליי וצוחק ומנשק אותי במצח. זה כאילו יש לי קצר במוח, אני אומרת והוא ממשיך לצחוק, וואו.

אני מסוחררת על המיטה שלו והוא מסתכל עליי ומחבק ומנשק והוא שמח שנהנתי. אני לשירותך תמיד, הוא אומר, את רק צריכה לתת את הרשות.

(הוא כולו וואו אחד גדול, אני לא מבינה מי הנחית עליי את הדבר המדהים הזה ולמה אני ראויה).