כינוי:
עקבים. גיל: 11
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
|
קטעים בקטגוריה: ..
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
69
ומתי גם אני אהיה כזאת עם אהבה ועם תשוקות ועם זרועות חסונות שאוחזות וכף יש שהודפת את החזה ומשליכה בברוטליות על המיטה וקצות אצבעות שילטפו נקודות נסתרות שיוציאו אנחות נרגשות מתלהמות שיפרצו מחסומים. שיניים שינשכו בגסות כל חלקת עור לבן חלק זך טהור נקי ועיניים רעבות שיחדרו לתוך נשמה קפואה וימיסו אותה שתשרף עד כלות. ומתי גם אותי גוף חם יעטוף ולפעמים יקשיב אבל לא יענה ולפעמים יפשיט אבל לא יזיין. מתי מישהו יגיד "את יפה" ופתאום זה יראה כל כך הרבה. מתי מישהו יסחוף את הלב שלי אחריו ויאיץ לו את הפעימות ומתי היום הזה יראה לי לא מספיק רחוק מכדי שזה יהיה לא מציאותי.
| |
60
זה הלפני והאחרי של כל הכאוס זה כל מה שקרה תוך כדי טרפת הקלפים איך אנשים אוהבים ולומדים ושונאים הכול מושתת על ידע והידע של דברים רעים. איך צעקות שיוצאות מהבטן מחרישות את אזני השכנים אלה זעקות מחאה אלימות וכאב זה כל מה שנאמר בין האנחות. אנחנו מנסים להבין איך להתקיים קשה לחפש מקום קשה להסתתר קשה לקפוץ מעל משוכות ולמה כולם עקשנים כל כך ולמה אגו זה בלון מנופח שלא מתפוצץ ולמה לשאלות שלי אין מענה אוף טוב נו מתמטיקה.
| |
57
אוספים של זכרונות מכורבלים במעטפת
מכוסים מעוכים נרמסים
אסקופה נדרסת
משהו טבעי
עמוק
שרוט
חלק מן השלם
זה שבר
זה הר געש
שעל סף התפרצות
של כעס
זה להיות ולא להיות
זה הכול או כלום אבל לא באמת
כי
זה שקר
כי אף דמיון
לא טוב יותר מן האמת
מדובר רק באחד אחוז מן המקרים
כשמשהו משתלט עלייך
קוראים לזה
זרש?
למש?
רגש.
אה כן
זה צף וזה
עף
בפנים אנחנו לא יודעים
מה מתחבא במאחורה של המוח
אולי זה מזל
לא הייתי רוצה למצוא שם
שלדים של זכרונות כואבים
מזל שזרקנו הכול לתהום הנשייה.
איזה יופי שקיימות מילים גבוהות לתאר דברים פשוטים
זה סתם שטויות מילים פשוטות יכולות לתאר
קסמים
מליציות מתארות
ריק.
| |
56
לפעמים אני קטנה ואבודה צריכה לבחור בין שתי דרכים שיכוונו אותי ליקומים מקבילים במימד של הנצח. אני תוהה באיזה גרעין בחלל מסתתרות כל התוצאות של השבילים שלא הלכנו בהם. לא עברנו את כל הגדרות וזה אנושי כי לפעמים נראה לנו שחוץ מלקפוץ אין עוד דרך אחרת ואם קצת כואבות לנו הרגליים אז עדיף כבר שנוותר. אולם יש הרבה גדרות שיש להן סוף ואפשר לעבור מסביב ומי שהולך קצת לאורכה של הגדר, חושב ופועל לאט קולט את השיטה. אני תוהה באילו חלומות אנשים מנצחים את הכול, כולל את הפחדים הכי גדולים שלהם כמו גבהים או כאבים או מוות והופכים את הבלתי אפשרי לקל ופשוט. אני מנבאת תוצאות של מחקרים שאני עושה על עצמי ועל החברה כי הכול יותר מדי מובן מאליו. כולנו גרגיר אבק בתוך העולם האינסופי הזה וזה מדהים כמה פעמים אנחנו מספיקים לשכוח את זה ולהתנהג כאילו אנחנו במרכז עד שאנחנו נזכרים בכך שוב. הרגע עלתה לי תמונה של אחת מהפינות בחצר בית הספר. בהפסקות זה היה סתם מקום לשחק בו תופסת או לשבת ולדבר כשגדלנו, ובשיעורי הספורט המקום הזה שימש בחלק מהפעמים כנקודת הזינוק של הריצה. בסוף המתחם יש מדרגה דיי גבוהה ואני תמיד אהבתי לסיים את כל הריצות שלי בספרינט מהיר ובקפיצה מטה. זה לא סיפור על איך החלקתי וכמעט שברתי משהו, כי מעולם לא נפלתי שם, המקום הזה היה קצת חוף מבטחים כי אחרי הקפיצה הבנתי שהחלק הקשה נגמר. היום אחרי הקפיצה צריך להמשיך לנתר ולאחר מכן לדלג ובסוף להזדחל כמו נחש בין כל המכשולים ולהמשיך לחפש את הדרך במבוך שאנחנו לא יודעים איך נצא ממנו, או האם אנחנו בכלל רוצים לצאת.
| |
51
תבין, לפעמים ממש הייתי רוצה שמישהו יחבק אותי בלילה, חזק חזק וקרוב קרוב.
הייתי רוצה שהוא יהיה כה צמוד לגבי שאשמע את נשימותיו החמות על ערפי, והייתי רוצה שמפעם לפעם הוא יגניב עליו נשיקה יבשה.
והייתי רוצה שהרגליים שלנו יהיו מלופפות אלו סביב אלו במין קשר כזה שמרחוק נדמה שקשה להתיר.
אבל תבין, לפעמים הייתי רוצה שזה יהיה אתה,
ולפעמים שזה יהיה סתם מישהו אחר.
| |
20
נראה לי שאת מבינה כשאת מזדקנת כשכבר לא פונים אלייך ב"מתוקה" אלא ב"גברת".
| |
4
והמילים ננעצות כמו חרבות שלופות בלב הדואב. והמבט, העיניים יורקות זוג מטחי אש שמשביתים מתנועה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
