אתה רוצה ילדות טובות

כמעט בתולות שפתיים

מתוקות

שיגידו לך את האמת נון סטופ

ואתה רוצה לפענח אותן

לדעת מה עובר להן בראש

ולקבל החלטה

והכול תלוי בכמה שהן יותר לבושות

אתה שונא סטוצים ונגעל מאלכוהול

וגר במכון

כי שום דבר לא מרקיע לך את הביטחון

כמו עוד סקווט או מתח או עוד ריצת בוקר

אבל אז אתה עושה שריר

שלא יבייש מתאגרף בין לאומי

וכשאני נדהמת

אתה אומר מושפל

תראי איך זה עטוף בכל כך הרבה שכבות של שומן

אתה מתוודה שרצית אותי

בהליכה על חוף הים בחושך מוחלט

כשבמרחק מאיתנו ניתן לשמוע רעש

של אנשים שיכורים ושמחים ומזדיינים

ואתה לא רואה את חוסר ההיגיון

היכן זה מתנגש

כי אתה בסך הכול ילד טוב

שרוצה ילדות טובות

ואני בסך הכול ילדה טובה

(אבל אתה לא יודע)

שעושה מעשים רעים.

תחושת הזילות, היא הצורבת את הלב מהבפנים, חותרת בחוסר רחמים. שולפת ציפורניים חדות וקורעת גידים של הלב שכבר צמחו. מזרזת פעימותיו, מחישה את צעדי המחשבה של המוח. הכול קורה הרבה יותר מדי מהר, ואם בהתחלה הכול נראה כאוסף של דברים אסורים אך נכונים, נדמה כעת שהכול היה מורכב משביבים של טמטום וטפשות.

הייתי כלום בשבילו,

הייתי כלום גם בשבילו,

הפלא ופלא,

אני כלום גם בשבילו.

והוא נוגע בי במקומות שאף אחד מעולם לא נגע בהם ומסתכל לי בעיניים ובאופן אבסורדי זה מרגיש טבעי. כאילו זה ששנינו על המיטה הזאת מסתתרים מהשעון בשעת לילה מאוחרת ואני שכובה על גבי והוא רוכן מעליי ומשפשף ידיו בג'ינס והירוק שמסביב לאישונים שלו מרפרף לי על כל הגוף ומעקצץ בנעימות, היה צריך לקרות כבר מזמן. האנחות המהירות שמתגברות בקולן כשהמגע נעשה אגרסיבי יותר, העונג, המוח שלי הופך לאיטו לעיסה אחת שלא רואה כלום פרט לכאן ולעכשיו. יותר מהר, פחות חזק, אני לוחשת בטיפת הקול שנותרת לי בין הגניחות, והוא עושה כדבריי. אני ממלמלת קריאות התפעלות והוא ממשיך להסתכל עליי מתפתלת לו בין האצבעות ואומר רק, אל תגידי כלום. אני משותקת, מהנאה טהורה אני משותקת, מתשוקה שבוערת בי מהאש שהוא הדליק.

תפסיק, אני מורה לו לפתע והוא מקשיב. הוא מקשיב, פתאום למילים שלי יש כוח, הן מקבלות משמעות כי הוא נותן להן אותה ואני אוקיר אותו על כך לנצח. הוא מתקרב אליי וצוחק ומנשק אותי במצח. זה כאילו יש לי קצר במוח, אני אומרת והוא ממשיך לצחוק, וואו.

אני מסוחררת על המיטה שלו והוא מסתכל עליי ומחבק ומנשק והוא שמח שנהנתי. אני לשירותך תמיד, הוא אומר, את רק צריכה לתת את הרשות.

(הוא כולו וואו אחד גדול, אני לא מבינה מי הנחית עליי את הדבר המדהים הזה ולמה אני ראויה).

אני לא יכולה. הוא פשוט. יש בו כזה קסם.

וטוב לב ותמימות ואני מתמוגגת.

יותר מדי רגעים קיטשיים וכולם שלנו וזה הופך מיוחד (קוראים לזה הזרה).

אני יודעת שבמושגים חברתיים מסויימים זה אסור אבל

זה מרגיש כל כך נכון

אני כזאת כלבה

אבל

זה כל כך שווה את זה

מה עובר עליי באלוהים ממתי יש לי רגשות?!

♥

אתה רוצה אותי. איזו מן בדיחה נהדרת. אתה תתפלא שאני מתקשה להאמין? אולי תחבק אותי מאחורה ותלחש מילים של אנשים שמרגישים ואני לא אבין איך אתה עוד לא מנסה להאבק לי עם הכרס של החזייה. מה, לא לזה קוראים "רוצה"? זה מעניין לחשוב שיש לך מפרט רחב של רגשות עמוקים יותר להציע, אתה נראה לי קצת לא רגיל. בגלל זה אמרתי לך כן. איך אני אתמודד איתך בכלל, אתה מכיר חצי מהצדדים האפלים שלי עוד מלפני שפתחתי את הפה. אני מפחדת, לא יודעת, להשתתק מולך ולקפוא. אני מפחדת כשאומרים את המילה דייט או לצאת או אהבה.

בוא, בוא נתעסק בתשוקה, למה לא? זה ממש קל, זה תופס תמיד את העיניים של כל הבחורים במועדונים שאני מסתכלת עליהם כחתיכות בשר. גם הם עליי ואם יוצא אז גם איזה אחד מצמיד אותי לקיר, נושך ואז הולך ממשיך לרקוד. גם אני ממשיכה כי תבין, ככה אני מכירה את זה וזה ממש כיף להשתרמט קצת במאורות השחורות שבהן אף אחד לא שופט. בעולם שלי הכול נורא ליטרלי ואצלך הכול מופשט, אני הולכת לאיבוד בין משמעויות ותרה אחרי הרדוד ביותר בעוד שאתה תבחן נקודות מבט בחדות עין עד ליסוד ותסיק מסקנות שלא תצליח להביע במילים.

טוב, איפה היינו?

אה, כן, אני רוצה גם.

אם

היית שואל אותי לדעתי

הייתי אומרת לך לא

חוזה לך ברח

נוס על נפשך

הזהר

אבל

אתה נמשך אליי

כמו מגנט אידיוטי שבשוגג

הצמידו בו צפון לדרום

כמו איזה נמר לטרף

כי לא הבנת

שאני הציידת

כי הקסם שלי מעוור אותך

כי שכחת

שמתחת לקליפות חלקות מאחורי זגוגיות עיניים תכולות

בין מילות פלרטוט שמתלפפות סביב לשון חדה

אין נשמה

אם

היית שואל אותי למה

הייתי משקרת לך

אומרת

אני לא רוצה

אבל האמת היא

שבקרוב

אתה לא תרצה

ואני תוהה מה אתה חושב ואיך המוח המעוות שלך עובד ככה שנראה לך שמספיק שנשאר שנינו לבד באותו חדר כי מישהו הכניס אותנו לשם ויצא כדי שאני אתן לך לעשות בי מה שאתה רוצה ואני ארשה לך להביע כבר את המשיכה הזאת שלך אליי (שבעברה הייתה הדדית ובימים אלה הולכת ודועכת).

(אנשים לקחו אותי לבאולינג כשהייתי עצובה ולמסעדה כשהייתי רעבה ובאו איתי לים כשהיה לי חם ודיברו איתי מעומק הלב על שברונות ומטרות בחיים והזמינו אותי ליציאות שישי ומזגו לי אלכוהול כשהייתי צריכה)

מותק, אתה תצטרך יותר מזה, הרבה יותר מזה

בשביל שנתנשק.

ולמה אתה לא נוגע בי מנשק אותי רוכן מעליי נשכב לוחץ מפעיל כוח מכאיב מוציא לי את הנשמה מחבק אותי מרגיע אותי אוהב אותי רוצה אותי.

אני אמשיך להשתרמט עד שתבין כבר רמזים עד שתפסיק להיות אדיוט עד שתצמיד אותי לקיר עד שיהיה לך אומץ למה אני תמיד רוצה את כל הביישנים.