אין ברכה, או שיש, כשאני כועסת או פגועה. זה סיכוי של אחד לשניים, או אולי כלום בכלום.

אם הייתי אתה, הייתי צועקת ואומרת ולוחשת. אבל אתה חי בשלום, בשקט, וגם הן.

זו הפעם האחרונה, אני משערת, 

לא נתראה יותר.

לא נפגש.

לא נשיק במעגלים, לא נשקר,

לא אכפת לך

אם אכפת לי,

והשמש הגדול עוד ישרוף אותך עד לנים האחרון,

כי הקיץ כבר כאן - 

והסבל ישנו.

-

אלוהי הדברים הקטנים,

אין לך בושה.

איך הפנים האלה לא מחווירות, איך את לא מתעלפת,

איך את לא נזכרת.

אין שנים של אחווה ולא חודשים של טוב.

זה רק הזמן שלא עובר

וצלילים של חצוצרה לא מכוונת, לא משומנת,

כשהסוף כבר 

מתחיל,

והירח נודד,

הנשיכות האלה שנשכת - 

הן על היד שלי

בצבעים עצובים של ירוק ושל כחול

ושל סגול

ושל שחור,

ואם הסוף כל כך צבוע - 

מי בכלל רוצה 

לבד.