"איך פתאום עינייך צוללות אל תוך עיניי - 

וזה עמוק - 

וזה הלילה שנגמר 

ואת איתו. 

איך זה שחר קם

והכאב שבי נדם

בין שמיכותייך,

וכל היום אחלום חלום - 

רק אותך"

-

הטלטלה הרגשית, 

אלוהים,

תיקח אותה. 

מהמורות של רגש, גאות וצורך עז, 

עד השתיקה,

עד הלילה ששורף בעצמות, בתודעה,

עד שאת קמה ליום ריקני ששותה ממך את הכלום,

ואת לבד.

פתאום זה מרגיש כמו בדידות קשה מכרגיל,

והאושר מתכלה כמו שקית ירוקה, 

והשקט נח בעומקים שאי אפשר להגיע.

את יודעת שהחיפוש שלך נמשך,

והרגליים מגרדות. 

הצוואר שלך עוד לח מאדישות שמטפטפת,

והתקווה העמוקה ביותר 

מנסרת את החלום

שעוד נשאר.

כמה פירורים של אחיזת עיניים עוד לא השביעו אף אחד;