המאוורר הזה מסתובב כבר שעתיים. 

את עוצמת עיניים ומאפשרת לאוויר - 

לקנן לך בעצמות, 

לקונן עלייך.

ברקע הופעה חיה, ואת מתמכרת לתחושה,

מקשיבה לצלילים המהירים ומשתנקת.

זה כאילו שהדם זורם מהר יותר,

והנשימה מאיצה.

כל מה שמסביב לא חשוב,

ואגלי מים מכסים לך את המצח.

את נראית ישנה,

אבל הקיום שלך עירני מאי פעם.

מן כאבים חדים בצלעות,

ברקות, 

בתוך הבטן.

באמצע התקרה - המנורה - 

והיא מסתובבת גם היא, מתעופפת לה בחדר,

מתנפצת לך בתוך הגרון,

כמו שקדים של מרק,

כמו פרצי אהבה שכבר לא יחזרו.

אם הם כאן.