במקום שבו זורחת השמש בלילות, הספינה שלי מוצאת מנוחה.

אלה רגעים קצרים שבהם כל אפיזודות חיי בוחנות אותי, שולחות ידיים.

אני שומעת את המילים שלי שוב, רואה את המבטים, מרגישה את חום הגוף עולה.

הרבה ממה שחשבתי, לא נתפס בחכה שלך. אתה לא יודע מה קורה בתוך המבצרים האטומים שלי.

אולי געגועים שייכים לדרדסים חלשים, אבל הם נמשחים על גופי עם מברשת.

יום אחד אוכל להניח את המשקה על השולחן ולהפסיק לדמיין.

אתה תעמוד לנגד עיניי,

ותחייך מול פניי

ותחבק אותי קרוב

עד שאטבע בין זרועותיך.

אשאף לאט.