הקערה שהתהפכה על פי חוקי הרכבות, הפכה לצנצנת.

זוהי צנצנת של רגש פשוט, כמעט כמו פטל, וכבר אפשר לשתות.

אני עושה ללבי וקוראת בחשאי, מתכננת מסלולים דמיוניים. אילו הייתי ישנה בארמון המלכים, הייתי צועדת עשר דקות ומגיעה לבית השחור.

בבית השחור יש מעט אנשים שחורים, והרבה אנשים קצרים. כך לפחות אני מדמיינת את זה.

באחרונה אני נשחקת ומשתגעת. אני יודעת שזה יחלוף בתוך חודש, אבל השגרה היומרנית מציקה לי.

באוקטובר אשן יותר, אהיה רגועה. השמש תפסיק לשלוח לי כוויות, וריח של סתיו יגיע. 

אני אקרא מכתבים שכתבתי וקיפלתי, ואשמע את רחשי הגלים בתוך האוזן. חיי יצופו כמו עלים, ואוכל לגדול.

לפעמים אני צריכה קצת יותר זמן של ירוק וחן.

אני מאבדת את הצל האותנטי של מה שחשוב.

לכן אפתח דף חדש.