אהובה, מה חסר לך.

האם תרצי לשתות קצת גוף? נשמה עם קרח?

האם שבור לך הצוואר? האם חם לך? אולי קר?

האם כל מה שאני אומר לך חודר את הכפור המזדנב,

או שבהזיות שלך אני לובש נמר, חרדון, זאב?

אהובה, את לא חייבת לענות,  

את עוד חולמת עליי חלומות?

- - -

אהובי, מחסוריי הם אינך.

אשתה המים,

אשכב על הכר,

לא חם לי ולא קר.

אני שומעת, יודעת, 

האבנים הגדולות שישבו על נשמתי - 

הפכו לדלעת.

אני לא הוזה אותך בחושך,

כי אם חושבת ביום - 

כשהשמש בודדה והחום הזה איום.

עוד לא חצות והנעל לא אבדה,

אבל, אולי תסכים לשיר לי אגדה.

- - - 

אהובה, את המוזיאון השחור.

הכל חשוך, אני רועד מקור.

אני הולך בך פקוח ולא רואה אישה או ילדה,

הנה כעת אני נתקל בפח, שולחן, שידה.

אני מכיר נשים שמטפלות בזה בעמידה, 

אבל את לא צריכה לפחד.

- - - 

אינך רואה אותי? אני מולך.

- - - 

שלחי יד לגעת.

- - -

...

- - -

לא.

את לא כאן,

מצטער.