Rivendell
|
 כינוי:
Orne מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2014
הכל בראש
היי לך יקירה,
כשכתבתי לך את המכתב למסע לפולין ידעתי בליבי שאתרחט עליו. שבוודאי יום לפני שתטוסי משהו בי ירצה להתחיל ולכתוב אותו מחדש. רצה הגורל וחודש לפני הטיסה המכתב היה צריך להיות מוכן. כתבתי אותו עמוק, נוקב וחודר כאילו הייתי כותבת לאחד מחבריי ולא לך. ידעתי שתרצי משהו ממני, את הכוח שבי, כמו שאני הייתי זקוקה שם לכוח שלך. אז בחרתי להתייחס אלייך, לראשונה, כשווה בין שווים. ונתתי לך גלולה מרוכזת של כל התובנות שלי מהמסע- על הבלם של החיים הללו וחשיבותה של האמונה והאהבה.
רצה הגורל וטסת בפתחה של האינתיפאדה השלישית. אולי היום איש לא מעז, גם לא בתוך מוצצי הרייטינג לכנות אותה כך, אך את יודעת שאני צודקת. שתינו יודעות שהאומץ לעשות מעשים כה נוראיים (משני הצדדים) בשטחים כה גבוליים- לא נראה מאז האחרונה. רצה הגורל, רצה.
טסת מאי שפיות אחת לאחרת, והשארת אותנו כאן מבלי הבטחון המתמיד שאת מקנה לנו. והנה עולה בי החרטה, החרטה העמוקה על בחירתי לבטוח באמונה. כי הייתה זו האמונה שפלגה אותנו מלכתחילה, היו אלן הדרכים השונות להאמין שיצרו זרמים שונים באנושות.
והרצון הזה, הבלתי נשלט, להיות חלק ממשהו גדול יותר- הוא זה המכשיל אדם בדרכו ומוריד מאחריותו למעשיו. שהרי הקירות שעליהם אנו רבים הם רק אבנים ומלט מאולתר שנותרו מימי קדם. קירות שעוטרו באגדות שנכתבו על ידי אדם ולא אל, ועליהם אנו רבים כאילו רק בהם עוצמתינו.
אבסורד הדבר, אבסורד. שכן פעם אדם חכם אמר לי שאלוהים מדבר בכל תקופה בשפה שאותה האדם יוכל להבין. שבימי קדם היו אלו מלחמות וקורבנות, אך בימינו אנו ישנם האנשים, התקוות הקטנות, שיוכלו להפנים שגדולתה של אמונה היא דווקא בשלום. שאם ישנו אל אחד שם למעלה כמו שכולם טוענים הוא העניק לכל בני האדם את גן העדן הזה שנקרא כדור הארץ- ואת היכולת להפכו לגיהנום לצד היכולת לשמרו ככזה.
והריב האמיתי, בעולם כפי שאני רואה אותו- הוא על העתיד ולא על העבר. כי אם נרצה או לא נרצה, אם נאבק או לא נאבק- קירות ירושלים יכנעו לעוצמות הטבע יום אחד. הכותל, מערותיו, סמטאות ירושלים- כולם יכנעו לרעידת אדמה, צונאמי, סערת שמש או סתם למים שקטים שחודרים עמוק ויוצרים סדקים בעברינו.
יבואו יפי הנפש ויגידו שלעם שאין עבר אין עתיד. אך העבר לא טמון בקירות ובמלט- הוא טמון במילים. בסיפורים. באהבה שאנשים מעניקים זה לזה ויוצרת איתה אושר שמוביל ליצירה, פריחה והתחדשות. מהם קירות מתפוררים לעומת צמיחה? האם זה מה שברצונינו להעניק לילדינו? עבר? או עולם עתידני, מפותח וחזק שנוצר משילוב כל המוחות הגדולים יחד?
שפה, דת, אמונה, ערכים- כל אלו הם מכשולים שיצרנו לעצמינו בדרך אל ההבנה הבסיסית והפשוטה, שכולנו גוף אחד, כוח אחד, שמתגלגל יחד. ואנו בוחרים האם יהיה זה במדרון או במעלה ההר אל עבר עתיד טוב יותר. והעבר...הוא רק משקולת המושכת מטה מטה, כזו שעליה נתלים במשקלם הכבד אנשים אשר פוחדים משינוי ומהעתיד, כמו ילד המפחד מהלא נודע המסתתר בחושך. והילד הזה, לא מבין שבחושך יהיה בדיוק מה שראה בחדר כאשר הוריו הדליקו את האור.
הכל בראש.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
