אני מפחדת ש
לעולם לא אצליח להכיל את כל הטוב
ולעולם לא אצליח להוציא מתוכי את כל הרע
שלעולם לא אוכל לחוות רגע, את הכאן ועכשיו,
כיוון שהוא יהיה מורכב רק ממחשבה
שלא אוכל לצחוק מכל הלב
לאהוב מכולו
ולבכות מהפינות מלאות הכאב
שלא אוכל לפרוץ גבולות- של עצמי ושל העולם
שלא אוכל לבטוח באף אדם
שלא אוכל לשלוט במפלצת שמתחבאת לה בפנים
שאבין שהאכלתי את עצמי ואת כולם שקרים
שאאבד הכל, ואבין שמעולם לא היה לי דבר
שאפסיק להאמין שמותר ואפשר
שאלך רק אחרי ה"אין" ולא אחרי ה"יש"
שלא אדע לעולם עזרה לבקש
שאמשיך לבוש לי בעצמי וביצירותיי
שלא אדע להגיד לאנשים שעושים לי רע "דיי"
שלא אוכל להתספק אף פעם ב"אולי"
שאמשיך להיות עיוורת למימדים הנעלים של היקום
שלא אוכל לאחר נפילותיי לקום
שלא אבטח בעצמי מספיק בכדי להעז
שאסתפק בנוף שיעניק לי מחשבי בין ארבעת הקירות
שלא אוכל את כל היופי בעולם לראות
שאהיה רק אני כל חיי וזה יגמר רק בזאת
במקום להשאיר חותם בעולם
ולדעת שיכלתי לעשות ניסים ונפלאות.
הפתאטיות שלי הורסת אותי מבפנים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Orne