אולי הם הפילו אותי. אולי הפעם, רק הפעם, הם הצליחו להפיל אותי.
אחרי שנים של סלילת דרכים עקלקלות ומוזרות, צעידה בדרכים שמעטים צעדו בהם והתמודדות עם אתגרי טבע שטרם נראו לרוב בני האדם.
אולי, אולי הפעם הם הפילו אותי בפח? אולי הפעם, רק הפעם, הגחליליות גררו אותי באור מנצנץ והגעתי איכשהו לדרך המלך השחוקה, המאוסה וחסרת כל ההגיון?
אולי הפעם, רק הפעם, הם הצליחו להערים עליי? כמו המון זועם בהפגנות במאה התשע עשרה, ששרף מכשפות שונות בכיכר העיר?
אולי הפעם, אבל רק הפעם- אני בוחרת בהם וקוראת לזה לבחור בעצמי?
איך ניתן לדעת, בכלל, מהיכן מגיעות הבחירות? האם הן נכונות? האם הן מתאימות?
והויתורים הכואבים האלה, שנראו כל כך מובנים מאליהם בהתחלה, נהיים כל כך מעורפלים, כל כך...רחוקים. והודאות הזו, שעטפה אותם, כמו שלושה פסים לבן-כחול-כתום של שביל ישראל- נעלמה לה במעלה הדרך. אולי כי ראיתי פניה שלא נראתה לאיש כפניה ולכן לא סומנה, אולי כי הדמעות ירדו כמו גשם ושחקו כל צבע טוב.
חשוך כאן בדרך, שומעים קריאות של יצירי לילה וידוע שאני לא באמת יכולה לחיות בלי אור השמש. חם כאן, ולח. החורף לא מגיע והקור בלילה הוא קור של מדבר, כזה שרוצח אותך מבפנים. עוד חודשיים ועשרה ימים אני אצעד לבניין גדול וסואן, כשבתוכו כולם כבר ישבו בקבוצות ויצחקקו על תקופת המבחנים שעברה. ואני, אני אהיה אחת ממעטים. מתחילה מאוחר ומסיימת מוקדם. אם הם יטרחו לשאול אותי מה אני עושה שם, ויבינו שהגעתי למסלול המהיר ובדרך ויתרתי על הכנסה שהם יוכלו לחלום עליה רק אחרי הדוקטורט- ככל הנראה יגחכו וישאלו אם השתגעתי.
ואני אגיד, שככל הנראה כן.
אבל זו הסיבה שאנשים הולכים ללמוד פסיכולוגיה, לא? כי רק אנשים משוגעים, יבינו משוגעים אחרים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Orne