Rivendell
|
 כינוי:
Orne מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2015
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 2/2015
סמי מוכר החלומות
בקניון ליד ביתי יש שלוש קומות עמוסות חנויות ודוכנים. הקהילה כאן בינונית בגודלה, רוב האנשים מכירים זה את ממסגרת זו או אחרת. בתי הקפה עמוסים לעייפה, החנויות מלאות בבוגרי תיכון טריים שמוכרים לחבריהם בזמן רגילה מהצבא. הכל אינטימי, הכל נע על מי מנוחות. עד לפינה בקומה התחתונה.
הפינה הזו, העמוסה ביותר מבין כל הפינות בקניון, היא המקום בו יעברו כל העוברים והשבים. יגידו שלום, יחייכו במבוכה-וילכו. הלוואי ויכולתי לספר לכם על פינת חמד קטנה, כזו שבה מוכרים מאפים ביתיים עם ריח משכר או צעצועים לילדים. אך כאן, בפינה הכחולה והכתומה-מוכרים תקוות שווא להמונים.
סמי, נציג המכירות- מגיע בכל יום באותה החולצה מכובסת, ריחנית מפרחים ומסגריות- שחורה עם סמל לבן דהוי. הוא מחייך לכל אדם, פונה אליו בשמו, מעניק את הטופס ועובר לבא בתור. כאשר הפתק חוזר אליו, מסומן בפסים קטנים, הוא מחזיר קבלה וחוזר על אותו המשפט, השחוק כמעט כמו חולצתו- "שיהיה במזל!", ומחייך.
האנשים ממהרים להכניס את הקבלה לכיסם, והולכים לדרכם. שלושה צעדים והם כבר מחוץ לפינת הבושה הבטוחה שלהם, צועדים בין נהרות הפרצופים המוכרים. אילו רק היו מבינים שביום זה או אחר, כל אלו פגשו בשיניו המצהיבות של סמי- אולי היו מרגישים יותר טוב. אילו רק היו יודעים שכולם ישובו לביתם וישבו, כוססי ציפורניים, למול ההגרלה בשעת לילה מאוחרת- אולי היו מבינים שנכלאו במשהו גדול מהם יותר.
אחרוני האנשים עזבו את הקניון, ורק המלצרים נשארו לנקות את השולחנות הדביקים בבתי הקפה. סמי נעל את הקופה וכיבה את אספקת החשמל למסך הדק שמאחוריו, עליו היה כתוב "מרגיש כי ההימורים חזקים ממך? התקשר לקו החם" עם מספר של עמותה אלמונית זו או אחרת. הוא נזכר בילדיו, שמאז בגרותם ממשיכים לשאול אותו פעם אחרי פעם מדוע הוא ממשיך לעבוד באותו המקום הנלוז. "אני מוכר תקוות לאנשים, חלומות בן שלי! האם אתה הגעת לזה בחייך?" הוא ענה. רגע לפני שסגר אחריו את הדלת הוא התחרט וחזר על צעדיו. לקח פתק כתום וכחול, מילא אותו בתאריכי יום ההולדת של הילדים- ושלשל למגירה. "אולי הפעם אראלה תתקשר" מלמל לעצמו, והשאיר אור קטן של תקווה וחלומות בדוכן- שיאיר בקניון החשוך.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
