והוא כאפר לרגלייך עומד

ושיר ליבך בשלו מהדהד.

מה עשית לו ילדה, מה עשו החיים,

איך זוג יונים הפך לזרים.

תגידי מה קורה כשהלבנה נעלמת,

תגיד לה איך שיר נולד.

תניחי לו ותהיי נאהבת,

הגש לה את לב הזר לעד.

מה יהיה בלילות של גשמים,

מה יהיה כשהוא לבד

מה קורה כשאש לא נדלקת,

איך בכלל נוצרת אהבה?

ציפור לבנה מול חלונך יושבת,

ירח בלי פנים, צחור ומאיר.

אולי בשערי ליבך עומדת

יפה ומחייכת, אלת המנעולים.

שירי נשים וילדים שוקטים

שמים בין הסתיו ליופי האביב.

אולי יום אחד יתפייסו הזרים,

וחורף לא יהיה עוד בין העלים לפרחים.

אבן גדולה בליבך מונחת 

מדשאות של עלבון ובכי תמים.

אולי יום אחד ניפגש בנחת,

ושוב כענן נשוט בחיים.

למדת לאהוב אותי

דרך השליטה.

אובדנה היה

ים של שנאה.

חיכיתי ליום בו אוכל להגיד-

הוא איתי גם ברגעי החזקים.

למדת לאהוב אותי 

לתקופות קצרות.

יום או שעה,

ואז המכות.

חיכיתי ליום בו אפסיק כבר לבכות - 

בו תאהב אותי שנה אחת ברציפות.

אתה יודע אבל,

ששליטה היא חולשה

לא תוכל להרגיש בה אהבה.

בסופו של דבר היא רק אשלייה

אפילו הטבע הוא שליט הבריאה.

למדתי לאהוב דרך השליטה,

למדתי לשנוא כל תקופה קצרה.

אולם הגיע היום בו תוכל להגיד - 

היא אוהבת אותי תמיד תמיד.