בשנים האחרונות, ואפילו כשהייתי קטנה יותר, אמרו לי מאות פעמים שאני "ילדה רעה".

יצא לי לחשוב על זה לא מעט, לא מפריע לי שאומרים את זה, גם לא אומרים את זה בשביל להעליב אותי מן הסתם, להפך בדרך כלל. החלק הבעייתי הוא שאני פשוט לא חושבת שזה נכון.

חושבים שאני כזאת כי לא תמיד אני הולכת בדרך של כולם, כי יחסית לסביבה שלי, שהרוב בה "ילדים טובים" אני באמת נראית קצת מרדנית, כי אני לא הולכת לביצפר, כי אני עושה שטויות עם גברים, מבוגרים בדרך כלל, כי אני שותה, כי אני מעשנת ג'וינט פה ושם, כי אני מעשנת מגיל 15, כי אני ישנה מתי שבא לי וקמה מתי שבא לי, כי אני עושה קצת אדום בשיער פעם ב.., כי לא אכפת לי אם קיבלתי 100 או 50 או 0 בבגרויות הטיפשיות,כי אני פשוט לא עושה את מה שכולם כן.

אבל בעיניי.. זו לא ההגדרה לילדה רעה.

יכול להיות שתמיד הייתה לי שאיפה דווקא להיות ילדה רעה, במודע או בתת מודע. אבל אצלי בראש ההגדרה לילדה רעה זה מישהי שעושה תמיד רק מה שהיא רוצה ורק מה שעושה לה טוב בלי להתחשב בסביבה, בלי לנסות לרצות אף אחד, אבל באמת אף אחד, מישהי שלא חיה לפי המוסכמות החברתיות אלא לפי מה שנוח לה ועושה אותה מאושרת. זו לחלוטין לא אני.

אני סתם ילדה אבודה, מבולבלת, ילדה שנסחפה קצת רחוק מדי עם הדמות שנוצרה לה. זו הגדרה מדוייקת יותר למי שאני.