לעשרות אם לא מאות אלפי בני נוער ומבוגרים לא יהיה איפה לפרוק את מה שעל ליבם.

בני נוער שירצו לשתף את מה שעובר עליהם לא ימצאו את המקום הנכון לעשות זאת ופשוט ישמרו בבטן. אסור לשמור דברים בבטן.

אנשים שמטפחים את הבלוג שלהם כבר שנים ייאלצו להיפרד ממנו ברגע אחד כאילו זה כלום.

כל הקהילה הזאת, המשפחה שנקראת ישראבלוג תימחק ולאט לאט תתפוגג.

עשרות אם לא מאות אלפי יומני מסע, יומני חיים, יומני דרך של אנשים יימחקו כאילו שהם סתם משהו.

ובאופן אישי, 

אם יסגרו את ישראבלוג זה מאוד יעציב אותי, המקום הזה זה הבית האמיתי שלי, זה הבית שבו אני יכולה לפרוק את מה שעצוב, שמח, כואב, עושה לי טוב, זה הבית שבו אני חולמת חלומות, שואפת שאיפות, בוכה וצוחקת.

בבית הזה נקשרתי לכל כך הרבה אנשים רק מלקרוא את המילים שלהם באופן קבוע, זה כבר חלק בלתי נפרד מהשגרת יום שלי, בזמן הסיגריה להיכנס מהפלאפון ולבדוק מה שלום הבלוגרים האהובים עליי, לצחוק איתם כשהם צוחקים ולבכות כשהם בוכים. .

אם יסגרו לי את ישראבלוג אני אאלץ למצוא את מקומי בקהילת כתיבה אחרת, ואתאכזב כשאני אגלה שהיא בעצם לא ישראבלוג.. כי משפחה כמו ישרא יש רק אחת.

אני ממש מקווה שלא יהרסו לנו את הבית :).