רוצים לדעת מה קורה? תקראו!

נכון, יש לנו מילה של עמידר.

כתבנו שנשתדל אבל אם העייפות גוברת עלינו אנחנו מיד נכנעים לה ומעבירים עוד יום בלי כתיבה.

אז נספר לכם בקצרה:

ביום חמישי קיבלתי מאוניברסיטת LMU כרטיס אורח לשימוש לאורך כל הסמסטר בגלל שאני חוקרת מאוניברסיטת חיפה בישראל. בהתחלה ניגשתי בתמימות וביקשתי להיכנס בשעת העומס, שמיועדת לעבודה של סטודנטים מהפקולטות לתיאולוגיה ופילוסופיה בלבד. כמובן שכאשר אמרו לי שאני לא יכולה להיכנס לעבוד בספריה נעלבתי עד עמקי נשמתי והופתעתי כי לא אמרו לי שאקבל יחס כזה. המזכירה מיהרה להכניס אותי ואפילו עזרה לי לאתר את הספרים שרציתי. לאחר מכן, היא הפנתה אותי להגיש בקשה במשרדים למטה על מנת שיכירו בי כחוקרת פה באופן רשמי. טכנית, זה לא שקר, אבל גם לא השתדלתי להגיד שאני חוקרת ברמה של עבודת תזה, ושאני פה פשוט כי אני צריכה לעשות עבודות הגשה לאוניברסיטה. 

בכל מקרה, מסתבר שמה שאמרתי טוב מספיק וכרטיס האורח מאפשר כניסה חופשית ושימוש בשירותי הספרייה גם כשהכניסה מוגבלת לקבוצות מסויימות :)

ביום שישי השכמנו קום למשרד הפנים הגרמני. כמה השכמנו? התייצבנו שם בשעה שבע וחצי בבוקר. אחרי עמידה במיליון תורים הגשתי את הבקשה לויזה. מסתבר שהם בטוחים שהתחתנתי עם אסף בשביל זה והחתימו אותנו על מסמכים שאנחנו לא מתכוונים להתגרש בקרוב. בקיצור אנחנו עוד צריכים לשוב לשם להוכחות נוספות בהמשך...

לאחר מכן יצאנו לתחנה המרכזית של העיר, משם נסענו עם רוזי ואורי לאגם כלשהו מדרום לעיר, שהמים שנאגרים בו הם מהשלגים של האלפים (הם גם מרגישים ככה!). המקום מקסים- מרחק של חצי שעה נסיעה ברכבת הנוף משתנה מנוף עירוני לנוף פסטורלי באופן מדהים. ירדנו תחנה לפני האגם והלכנו ברגל לאורך העיירה המקומית. מקום ממש יפה ודיי עירוני... 

האגם עצמו מדהים- ענק עם מים כחולים כחולים. בצדדים יש מקומות שאפשר לעשות בהם פיקניק ולאמיצים יש אפשרות לעשות כל מיני סוגים של ספורט ימי בפנים בעלויות ממש נוחות. אז הודות לרוזי שדאגה לפצות על כך שנתקענו במשרד הפנים היה פיקניק מדהים וטעים ביותר. אחר כך המשכנו להסתובב בפארקים שמסביב לאגם, פגשנו (מקרוב מאוד!) ברבורים וברווזים (תמונות ברגע שרוזי תעביר לי...). כשהתעייפנו התיישבנו בפאב מקומי צמוד למים. הבנים שתו בירה והבנות אכלו גלידה. האמת שאסף עשה את שניהם. בקיצור- תענוג! 

חזרנו תשושים הביתה למנוחה קצרה ומשם לארוחת שישי יחד עם עוד כמה חברים יהודים בבית של תורה מציון במינכן. הדירה מקסימה והאוכל היה יותר טעים מכל מסעדה שאכלנו בה מאז שנחתנו פה. שאפו לצוריאל על הבישול הביתי האיכותי :)

ביום שבת הלכנו לפתיחה של פסטיבל האביב במינכן. המיקום המרכזי של החגיגות הוא במתחם של האוקטוברפסט שזה איזור ענקי! בכניסה יש המון דוכנים של אוכל ומתקני שעשושעים כל כך מרשימים שלוקחים בכיף את הפארקים בארץ (וזה בסך הכל פארק זמני!). צמוד לאזור הזה, שיותר מתאים למשפחות, יש שוק פשפשים ענקי. כמה ענקי אתם שואלים את עצמכם? כזה שאיבדנו בו את אסף מאוחר יותר.... בכל מקרה, אחרי שעברנו איזה שמינית מהשוק, נהיינו רעבים אז אסף ורוזי האמיצים קנו לעצמם נקניקיית הודו בלחמנייה באורך של חצי מטר.  הנקניקיה גדולה יותר מהלחמנייה ומבצבצת משני הצדדים שלה. בקיצור- זה נראה דוחה כמו שזה נשמע, אבל מסתבר שהטעם לא רע.

כל המקומיים מסתובבים בלבוש המסורתי- הבנות בשמלות כאלה עם סינר והבנים במכנס חום עד הברך, חולצה משובצת ושלייקס. צבעוני ומקסים! 

חזרנו הביתה למנוחה של אחר הצהריים ובערב הבנו שהמקום דיי משתנה ויש פאב גדול שחוגגים בו אז יצאנו לשם שוב. ה"פאב" הוא בעצם אוהל ענקי שיש בו המון ספסלי עץ ארוכים ושולחנות עץ וכוסות של בירה שמכילות ליטר כל אחת. כשנכנסנו היתה הופעה של איזו להקה בעיצומה וכולם קפצו בטירוף על השולחנות והכיסאות! הרצפה רעדה והיינו בטוחים שהמקום לא יעמוד בזה. בשעה רבע ל-10, בדיוק כשמצאנו מקום לשבת בו ולהזמין בירה,  האורות כבו וההופעה הסתיימה. מי שהייתה לו כוס המשיך לשבת ולשתות (עכשיו אתם מבינים איך הם פיתחו יכולות לשבת בחושך לאכול??) אבל אנחנו התבאסנו מהמצב ויצאנו לחפש פאב אחר. אחרי הליכה ארוכה הגענו לפיצרייה שהאוכל שלה ממש איכותי וטעים!

בקיצור- סופשבוע ממצה. יום ראשון מוקדש לקימה בשעה קצת יותר נוחה וללימודים כי הכל סגור פה. אסף יצא בצהריים לסיור של הלימודים שמתקיים מחר במרחק 8 שעות נסיעה מכאן באוטו. הסיור מתקיים בגרמנית כמובן.  

נאחל לו בהצלחה :)

היום מציינים פה את יום השואה במקביל לארץ- בשעה שבע שלנו. מעניין איך יהיה...

שבוע מקסים לכולם!