האמת שממש אין לי מה לכתוב. השבוע הזה היה בעיקר מרתון מטורף של פרויקטים - שיימשך גם אל תוך השבוע הבא אבל אמור להירגע משמעותית בסוף החודש הזה אחרי שאסיים עם הפרויקט של אליס. נשאלת השאלה הפילוסופית הבלתי נגמרת, איך זה שכל פעם מחדש אני מקבלת איזה שבועיים של חוסר יכולת להתרכז, מכניסה את עצמי לפיגור בפרויקטים ואז מכניסה את עצמי לאיפוס ולריכוז על ידי לחץ בלתי נגמר ולמה אני חושבת שזה טוב לבריאות של עצמי.
זה בהחלט משהו שאני צריכה לעבוד עליו - או לחילופין להתקדם עם עניין חיפוש העבודה כבר, שאם היה לי זמן להתמודד איתו זה היה עוזר, אבל מסכנה שכמוני, אני מועסקת מדי ויותר מדי לקוחות צריכים את שירותיי, אז אני אמשיך להרגיש אשמה לגבי זה. ואשמה לגבי זה שאני לא כותבת, אבל אני שונאת לכתוב כשאין לי משהו מעניין להגיד וכל מה שיש לי לעשות זה להתלונן, ועוד על דברים שהם לגמרי אשמתי.
אבל התגעגעתי. והיה חסר לי. וממש ממש אין לי זמן לכתוב עכשיו משהו, כי עוד שעתיים - שלוש יש לי ביקורת פרויקט ראשונה עם אליס ואני על סף התקף לב כי הפרויקט לא נראה במצב שבו רציתי שהוא ייראה היום. היתרון היחסי שלי הוא שאליס לא יודעת את זה, ושיש גם ככה עוד לפחות עשרה ימים (ואני יכולה לגנוב עוד יום יומיים) עד סיום השלב הנוכחי בפרויקט, אז זה גם ככה לא אמור להראות גמור. זה אמור להראות כאילו השקעתי בזה הרבה זמן (שזה נכון, גם אם רוב הזמן הזה היה בשבועיים האחרונים ולא בשלושה וחצי האחרונים כמו שזה היה אמור להיות), ואני אמורה להישמע כאילו אני מבינה מהחיים שלי ובטוחה לעצמי ואנחנו לגמרי עומדים בלוח הזמנים כרגע. שזה באופן כללי יכול להיות נכון כל עוד אצליח להתרכז כמו בן אדם גם בשבוע הבא. לא שיש לי ברירה.
כרגע אני מנסה שיטה חדשה, במסגרתה אני כן מציקה לכם על כמה אני לחוצה כרגע, בתקווה שזה יעזור לי להירגע, להתפקס, ולהמשיך הלאה. לא ברורה מערכת היחסים שלי עם לחץ - אני נלחצת רק מענייני עבודה, אבל בכל דבר אחר אני רגועה, ואפילו בעבודה, אני לחוצה רק אם אני עושה משהו לבד. אם אני עושה משהו עם אנשים אחרים וכולם לחוצים, אז אני רגועה. אני שונאת להיות לחוצה, אבל אני לא יכולה להתרכז כמו שצריך ולעבוד כמו שצריך בלי לחץ. מוזר, המוח האנושי הזה.
טוב, נגמרו לי חמש דקות ההפסקה שהקצבתי לעצמי. הולכת לתת בעבודה מאומצת עוד שעתיים וחצי ככה, ואז ללכת להתמודד עם גורלי המר ו / או אליס. וויש מי לאק. הייתי אומרת שאיזה מזל ששישי בערב כבר, אבל אצטרך לעבוד גם במהלך סוף השבוע כדי לעמוד בקצב. מה שאני כן מתכוונת לעשות בסופ"ש, לפחות זה, זה לישון כמו בן אדם. כלומר, להרשות לעצמי להישאר במיטה עד שאני מרגישה מוכנה נפשית לצאת ממנה, ואז לעבוד. בכל זאת, שבוע מתיש עבר על כוחותיי.
נ.ב תוסיפו לרשימת רגשות האשם את זה שאפילו לקרוא פוסטים של אנשים השבוע לא הספקתי. שאמא שלי ודודה שלי יגידו תודה שהואלתי לדבר איתן בשבועות לעשר דקות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
