ניקי על המים

עדיין תקועה בחור השחור הידוע כ"שיט, אני ממש לא קרובה ללהיות במקום בו הייתי אמורה להיות בשלב זה של חיי והפרויקטים, מונדיאל, או מונדיאל, מה עשית לי?"

להגנתי ייאמר שבשבוע שעבר תקף את המחשב שלי וירוס אימתני, ונדרשו לי כיומיים להיפטר משאריותיו שנטפלו אל קבצי המערכת וסירבו לעוף, ולתקן מבחר נזקים שהוירוס גרם להם. הגוגל כרום שלי, לעומת זאת, הפסיק לעבוד ומאז לא שב, וכל נסיון להתקינו מחדש עולה בתוהו, כך שידרש הוקוס פוקוס של ממש והרבה עבודה מערכתית (שיש לי את הכישורים לעשות אותה, אבל לא את הזמן) כדי לגרום לו לעבוד. באופן כללי זה לא היה אמור להיות נורא כל כך, בכל זאת, יש בראוזרים אחרים. אבל הבראוזרים האחרים הרבה פחות מוצלחים לעבודה שלי, ומעבר לזה מאז שהמחשב ניסה להרוג את עצמו אז גם הדפדפנים האחרים לא עובדים כל כך טוב. הפיירפוקס קורס הרבה (אבל לפחות משחזר את עצמו), והאקספלורר קורס בלי לשחזר את עצמו, וכל מיני דברים שעובדים בכרום עובדים עכשיו או בפיירפוקס או באקספלורר אבל לא בשניהם ולפיכך אני נאלצת להשתמש בשניהם, ומדי פעם לאבד מידע, מה שגורם לי לעצבים לא מעטים.

מה שגורם לי אפילו ליותר עצבים - כי עדיפויות וכאלה - זה שכבר סוף סוף התחלתי להשלים פערים ולקרוא פוסטים של אנשים שלא קראתי כמה שבועות, אבל הדפדפנים נותנים לי להגיב באופן רנדומלי, ולפעמים זה עובד, ולפעמים התגובות שלי לא הולכות לשום מקום, או סתם הדפדפן קורס באמצע תגובה, כמו שקרה לי עכשיו. אז סתם שתדעו שאני קוראת ועוקבת ואם לא הגבתי יש סיכוי לא רע שזה בגלל שהטכנולוגיה מסרבת לאפשר לי לעשות את זה.

עוד ברשימת העצבים - יש לי צ'ק מהאוניברסיטה שלא מגיע כבר שלושה שבועות, וזה כבר מתחיל להלחיץ אותי, כי לא רק שאני לגמרי לא עומדת בלוח הזמנים שלי כרגע (אליס אמרה לי לא לדאוג, אבל יש גבול לכמה אפשר למתוח את טוב לבם של אנשים), אלא בכל זאת צריך לשלם חשבונות עוד כמה שבועות, אז חשבון הבנק שלי בדרך כלל ערוך לזה שהמשכורת של החודש לא תגיע בזמן, אבל המשכורת של חודש שעבר?

הבעיה העיקרית בעבודה כרגע, וזו אחת הסיבות לבעיות שלי עם לוח הזמנים שהצבתי לעצמי (מעבר לעניין הבסיסי שהוא היה קצת שאפתני מלכתחילה, כי כשעצמאים יש נטייה לפעמים לקחת יותר מדי עבודה מהפחד שעוד מעט לא יהיה), זה שאני בדיוק בשלב בו אני מנסה לפתור כל מיני בעיות טכניות. והקושי בזה הוא שאם יש דברים שבשלב הזה עדיין לא עובדים, זה כי אני לא יודעת למה הם לא עובדים, וקשה מאד להעריך מראש כמה זמן ייקח לי לפענח את המקור והפתרון לכל שגיאה. בין זה לבין וירוסים לבין טכנולוגיות קורסות בתזמונים גרועים, הבריאות הנפשית שלי ראתה ימים טובים יותר.

המונדיאל מעולה, וזה בימים כתיקונם היה מעודד אותי, אבל פה כמובן מדובר בהסחת דעת איומה.

(השותפה שלי: את לא יכולה מצד אחד להתלונן שהמונדיאל גורם לך לא לעבוד ומצד שני להמשיך לראות מונדיאל. פשוט תבחרי כמה משחקים שאת ממש רוצה לראות ותתעלמי מהשאר! - היא צודקת, כמובן, אבל בה בעת לא מבינה מהחיים שלה. קנדית, נו).

עד עכשיו לא הלכתי לפאבים לראות משחקים, שזה מה שעשיתי במונדיאלים קודמים (וגם ביורו), אפילו עם הלאפטופ. דווקא במונדיאל הקודם הספקתי לא מעט עם הלאפטופ, גם במסעדות, בתי קפה ופאבים, תוך כדי צפייה במשחקים, אבל זה כי היה משעמם. הפעם, מתוך דאגה עמוקה וכנה לשלום הדדליינים שלי, נשארתי בבית עם המחשב והמשחקים בESPN, מתוך הנחה שבבית אני בכל זאת אעבוד יותר מאשר לשבת בפאב.

אבל היום ארצות הברית שיחקה מול פורטוגל, ואחרי התלבטות ארוכה (ואחרי שפתרתי שני באגים בבוקר בזמן שרוסיה ובלגיה ניסו להחזיר אותי לישון), החלטתי ללכת לפאב. אלך, אראה משחק, אחזור הביתה, אעבוד.

אהה. ברור.

הלכתי לפאב לבד, ושני בחורים חמודים אימצו אותי לפינה על הבר (כבר לא היה מקום לשבת בשום מקום) תוך דקה. אחרי זה הזוג מאחוריי התחיל לקנות לי בירות כי שעשעתי אותם והסברתי להם דברים על כדורגל (בכל זאת, אמריקאים). ואיבדתי את הקול כי היה משחק פסיכי לגמרי.

אם האמריקאים לא היו מעצבנים אותי וחוטפים גול בעשר השניות האחרונות של הדקה התשעים וחמש, הייתם רואים פה תמונות מגניבות של מלא אמריקאים חוגגים שצילמתי במהלך המשחק, אבל במקום זה קיבלתי שקט המום ותעשייתי כשהמשחק הסתיים בתיקו 2-2 ואני נותרתי בלי קול ובכל כך הרבה עצבים שבמקום ללכת ישר הביתה נשארתי לשבת על הבר ולפלרטט עם בחורים חמודים. כמובן שבגלל שזו אני, שני אלו שהכי מצאתי חן בעיניהם היו בחורים שנמצאים כאן באופן זמני, אחד מאלסקה שנמצא כאן עד שבוע הבא והשני מטקסס שנמצא כאן לעבודה עד תחילת אוגוסט. למה כח העל שלי הוא למצוא חן בעיני בחורים שעוזבים את העיר בה אני נמצאת עוד שבוע/חודש אני לא יודעת, אבל יש לי אוסף מרשים באופן מפחיד בערך מגיל עשרים ואילך.

אז מהחלק הזה של היום דווקא נהניתי, אבל אז חזרתי הביתה הרבה יותר מאוחר ממה שהתכוונתי, קצת שתויה ומאד נטולת קול, ובהליכה הביתה שוב הצלחתי להתעצבן מחדש על איך חטפנו את השער הזה חמש שניות וחצי לפני שריקת הסיום, וכמובן שעכשיו רבע לעשר בלילה ועוד לא עשיתי כלום. אבל נראה לי שיש בי כמה שעות של ערנות עכשיו, ושאני אשן הרבה יותר טוב אם אפתור עוד איזה באג או שניים בין עכשיו לבין מחר בבוקר, וממחר יש משחקים רק פעמיים ביום ולא שלוש (כלומר, יש ארבעה משחקים, אבל כל אחד מצמדי המשחקים מתקיים במקביל, אז זה פחות שעות כדורגל בסך הכל).

אני יודעת שזה נורא דבילי לנהל את חיי ולוח הזמנים שלי על פי המונדיאל, אבל לפעמים אני לגמרי בת 12. או כמו שאמרתי לבחור החמוד מאלסקה, כבר השלמתי עם זה שאני לעולם לא הולכת לעשות רושם של אשה בוגרת. שוין. הוא גם היה בשוק כשהוא גילה שאני בת 32, והיה בטוח שאני הרבה יותר צעירה. והוא לא התכוון לזה כדי לתת לי מחמאה או כי אמורים להגיד את זה לאשה. זה באמת המונדיאל שמוריד לי את הגיל המנטלי שלי לגבהים אפילו נמוכים יותר מכרגיל. וגם ביום יום אני כזו עליזה וקופצנית - אל תראו אותי ככה, כשאתם קוראים כמה אני לחוצה, כמה שזה עובר דרך המילים שלי במקלדת, אם תדברו איתי ותשמעו את הקול שלי, אני תמיד נשמעת במצב רוח טוב, מזגזגת בין בדיחות לציניות להתחכמויות ובאופן כללי או נורא משעשעת או נורא מעצבנת, תלוי מה עושה לכם את זה. אם לא היה לי קול אלט מגיל שבע בערך, כנראה שבאמת הייתי נשמעת בת 12.

אז בקצב הזה, עוד חודש ככה אני אהיה הומלסית אחרי שלא אקבל צ'קים, כי אני לא יכולה לשלוח חשבוניות אם אני לא עושה את העבודה שלי, אבל כשאגור ברחוב אגיד שהמונדיאל הזה היה כזה מעולה שזה לגמרי היה שווה את זה.*

*אני סתם דרמטית, אל תדאגו. אני אמנם אכן בפיגור בלוח הזמנים שהצבתי לעצמי, אבל שום דבר שכמה שעות של ריכוז הלילה ויום נורמלי של ריכוז מחר (תוך כדי התעלמות מהאימייל שלי עד סוף היום) לא יפתרו, או לפחות יתקנו קצת, אז יהיה בסדר. בסופו של דבר הצ'קים של האוניברסיטה יגיעו, אסיים את הפרויקטים שיש לי קצת יותר מאוחר ממה שרציתי אבל עדיין בשלב בו לוח התשלומים המצופה שלי לא יידפק מזה יותר מדי, ולמעשה יש לי כל כך הרבה עבודה שגם עם הפיגור בלוח הזמנים בחודש הבא תהיה לי כנראה המשכורת החודשית הכי גבוהה שלי מאז שהתחלתי לעבוד כעצמאית.

ובתקווה, קצת פחות עומס על המערכות.

נ.ב החברה הכי טובה שלי מהארץ התקשרה אליי שש פעמים היום לספר לי שהיא מתחתנת. כולן במהלך המשחק של ארה"ב אז כמובן שאת כל השיחות פספסתי. מסתבר שגם אחרי עשרים שנים של חברות יש דברים שהיא עדיין לא למדה (ובאופן כללי היא תמיד מתקשרת בשעות גרועות כי גם אחרי שמונה שנים ועם אייקיו אימתני היא עוד לא למדה לחשב הפרשי זמנים בין הארץ לקליפורניה). זה אומר שאם לחץ זה לא מוטיבציה מספקת להתרכז בעבודה, הצורך לחסוך לכרטיס טיסה לישראל במועד שאינו תלוי בי עשוי לדרבן אותי. לא שאני יודעת מה המועד כי למה לספר לי מה המועד אם התקשרת שש פעמים ושלחת לי חמש הודעות בפייסבוק לבדוק איפה אני, אבל משערת שאדע בקרוב.