אז אחרי שלושה ימים משגעים אצל משפחה סוף סוף חזרתי הביתה .
אני לא יכולה להיות שמחה יותר . סוף סוף הבנתי שהוא לא באמת מעניין אותי , סתם חיפשתי במה להתעסק .. לא יודעת מה גרם לי להגיע לזה , אולי השלווה או שינוי האווירה אבל , העיקר שהערס הזה ( דורימן ) כבר לא מעניין אותי משום מה . אוקיי עליתם עליי , אולי אני עדיין קצת חושבת אם הוא עוד בקטע של היחסים שהיו לנו אבל חוץ מזה לא ממש אכפת לי האמת . אני אפילו לא מתגעגעת אליו . רק למה שהיה בנינו .
גם לגבי האקס שאני אוהבת רפי, אהבה אהבה , כן חשוב לי שיהיה לו טוב ושיהיה שמח אבל תכלס אני אפילו לא מעוניינת לחזור איתו לקשר , אפילו לא של ידידות .
תודה לאל אין לי אף גבר בחיי עכשיו וזה אומר שאין לי דרמות . סוף סוף יש לי זמן ללימודים ולמשפחה . פאק . ארבע בגרויות אני הולכת למות .
אבל למי אכפת ? ביום הולדת שלי , בדיוק יום אחרי הבגרות האחרונה נוסעים לאילת , כל המשפחה (כולל זו שנמצאת אי שם בלוס אנג'לס) .
זו הרגשה כ"כ קלה שאין מול מי להתמודד , אבל האמת ? קצת חסר לי כל הבלאגן והבכי לא יכולה להגיד שלא , אבל עדיין מרגישה שטוב יותר ככה :)
אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל אני מוכנה להתעללות לימודית של מתכונות ובגרויות אינסופיות .
חג שני שמח חברים , אצלי הוא בהחלט כזה לפעמים כל מה שצריך זה רק להתרחק מהכל לכמה ימים ולקבל אנרגיות חדשות .. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
