"היי צוות,

רציתי להגיד לכם שאני מאוד גאה בכם על פעולות ימי הזיכרון שהעברתם. הסתכלתי עליכם במהלך הפעולה, והיה אפשר לראות שהחניכים הקשיבו והתעניינו במתודות!

בישיבה הקרובה נדבר על ההכנות לקראת מפעלי הקיץ ומה שזה דורש מאיתנו.

אני יודעת שזה צפוף, ואנחנו עכשיו בתקופת בגרויות, אבל אני מבקשת שתעשו מאמץ ותפנו את השעתיים האלה!

אז מחר בחמש אצלי, תגיעו בזמן כדי שנסיים בזמן, ותביאו מזון!"

זה כמעט נוסח קבוע. אני מניחה שמי מכם שמדריך/הדריך בצופים (ואולי גם בתנועות נוער אחרות) מזהה את הנוסח.

מאז שנכנסתי לשכב"ג, וכנראה גם במהלך שנת הקורס בכיתה ט', הצופים היוו חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ומהזהות שלי. זה מתחיל בפרטים הקטנים:

- ימי שלישי ושישי הם קדושים. אי אפשר לתכנן נסיעות משפחתיות על שעות הפעולה.

- מעגל החברים משתנה. לא במודע או בכוונה, אבל מגיע מצב שכמעט ואין לך זמן למי שלא בצופים, כי בחלק גדול משעות היממה כל פעילות שאתה עושה מתרכזת סביב השבט והחניכים.

- אתה מוצא את עצמך מתמצא במונחים חמ"ל, בזנ"ט, מפקד, גדוד וג'ריקן, ובכלל לא חושב על הצבא כשאתה אומר אותם.

- מגלה שכמות השעות שאתה נמצא בבט מתקרבת באופן מחשיד לכמות השעות שאתה נמצא בבית הספר ובבית.

ואתה נהנה מזה (בדרך כלל). אתה אוהב להעביר פעולות (כשהחניכים לא מעצבנים מידי), נהנה בטיולים ובסמינרים (למרות שלפעמים אתה יוצא אליהם במקום להיות באיזה אירוע משפחתי, והם עלולים גם לצאת ישר לפני מבחן גדול), לעשות מוראל מטורף לשבט שלך כדי להבהיר לכולם ש"אנחנו הכי טובים" (למרות שהטיול יכול לצאת בדיוק לפני ליל הסדר ואז כשהסבב של קריאת ההגדה מגיע אליך אתה נשמע כמו קרפדה צרודה), אוהב את החניכים שלך (למרות שהם גרמו לך לבכות לפחות שלוש פעמים), ובאופן כללי זה מה שאתה עושה אחר הצהריים ובזה אתה משקיע את רוב זמנך.

כי ככה זה צופים. לא משנה עד כמה החניכים מעצבנים- אתה אוהב אותם, ואתה תבכה בסוף שנה כשתיפרדו. לא משנה שאתה צריך להתגמש קצת גם בעניין הלימודים (בגרויות אפשר להשלים, את השנים האלה אי אפשר). והאנשים שאיתך בצוות, בשכבה או בשכב"ג נהפכים להיות החברים הכי טובים שלך.

צופים. מי שלא בתוך זה לא מסוגל להבין את זה.

כי בסופו של דבר גם אם אתה תבכה על זה שאין לך זמן לשום דבר אחר והחניכים מוציאים לך את הנשמה, אתה תעלה על החאקי ביום הפעילות הקרוב, תתכנן את חופשת הקיץ שלך לפי תאריכי המחנ"ק, ותשב בהפסקות של בצפר עם החברים שלך מהשכבה.

באמת שאני לא מבינה מה אנשים שלא נמצאים בתנועות נוער עושים עם החיים שלהם. אם לא הייתי בצופים היה לי כל כך הרבה זמן פנוי...

צופים, איך אפשר בעצם בלי זה?