|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 חתיכי

| |
בוקר טוב לכם! לילה טוב לי! טוב אז ככה אני חושבת שאיבדתי את זה...אולי כי אני פשוט זורמת ולא מתכננת...
הנה לכם שיר משנת 2007
גורל מתפתלת בגלגל, משתדלת לא לעד. סוטה שמאלה, כשרוצה ימינה. פוחדת למעלה, דורסת למטה.
הולכת בעקבות פיות, לתוך מערות חשוכות. מאבדת את עצמי בכיוון הירח,מסתנוורת. בדרך השמש, פורחת.
אהבה ושנאה, משיכה ודחייה. הכל כואב , הסוף דועך. נטרפת מהחושך, נשרפת מהאור.
מבינה מציאות בעזרת הדמיון. מכתיבה עבר, מחסירה עתיד.
נעלם הזמן! השעון קיים. יש מה לתקן זה רק הזמן שמתקתק.
והנה לכם שיר מהלילה הזה... יש רגרסיה משהו...
ככה זה נראה משם
שעת צהריים מגיעה, ואני רוצה לחיות. ואני רוצה למות. באותה מידה.
השמים אפורים, שעת ערב. והגשם מלוכלך. אין דבר יבוא המחר. ושמש גדולה תזרח.
השמש דווקא זורחת לי בלילות, השמש פורחת לי בלילות לילות בלי שינה.. לאן אני בורחת וממה?
סיגריה של בוקר, אוי כזה אושר. אולי אכתוב מכתב אולי אתלוש ת'דף.
טעם של דם בצהריים, טעם של קפה עם סוכר, אבל אני אוהבת אותו מר! שמש בין העננים, אולי יש תקווה.
בערב כולם אמרו שהיא יפה, אך ריקה מתוכן, הם צודקים, אולי... אלוהים יפיל אותם אחד אחד. עוד הלילה.
לילה, אני לא רואה,חשוך. סוף.
אני לא יודעת לי זה נראה שאני לא בכיוון הנכון.
שיהיה, אז אחלה בוקר ציפורים!
| |
בשבילך היא נולדה בארץ רחוקה,שם למדה לצוף על האוקיינוס. כל כך הרבה דמעות זלגו, ודברים חדשים נולדו.
אוקיינוס של דמעות, נפשה ראתה הרבה. עד כדי כך שזה מדכא, אבל עוד תראו אותה זוהרת, את כולם היא מחבבת.
היא הייתה יפה כדוגמנית, אבל הוא הרס לה את החיים, נתן לה מכה ישר בפנים, היא דוגמה למופת, אבל אני אוהבת את שניהם.
אני תמיד איתה, היא עוד תאיר ושנינו נצחק, נלך כמו נסיכות על הים, ונשטוף את הכאב.
היא תהיה כל כך מאושרת, והכאב יחלוף ולעולם לא יחזור, נשאיר את הכל מאחור ונזכור, לזקוף את הגב ולא לפחד מאף אדם לעולם.
| |
ליטופים מתנגנים אתה שיר מהלך...מתנגן לי בלי קצב, אולי קצת בעצב.
נעלמת עם שחר. מתפוצצת לרסיסים, ואורות קטנים דולקים... את דרכנו מאירים.
שמש מושכת... אולי מאוהבת? קצת מלטפת.
רדפת אותי בלילות, אהבת נפשי. ליטפת בטני. נשקתה לפי, אך לאן הלכת? נעלמת... פשוט התמוססת.
| |
חיי בזבל כולכם מושתנים, מדיפים ריח של עובש.אנשים לא מתביישים לחרבן לי באוכל. סגורה עם הכלבים , בכלבייה כך חיים, חיים לא חיים כבר שמונה חודשים.
חרא על הקירות , צף בשירותים. הכל מזוהם הנפש גם, כבר נמאס. חיים ציבוריים כלואים כמו ארנבים. פיפי ויצאות, מעבירים בדיחות, בין שעה לשעה.
ניסויים על בני אדם ללא הסכמתם, סרט אימה שחוזר על עצמו שוב ושוב. כלום כבר לא חשוב העולם שלי אבוד, בדידות.
| |
שיר אגדה
האגדה היא אבודה מתחילתה ועד סופה.
כל היצורים ביערות מתקוטטים.
רוחות וילדות קטנות קופצות
לשמיעת צלילים מן המעמקים.
האחראים הם אדונים נכבדים,
לבושים בחליפות מעור כבשים,
לכולם הם מחלקים, סוכריות קופצות
בשביל הבעיות , שלהן אין פתרון.
כי אחרי הכול זה המוח האנושי,
מוח נחשי, תעלות ותלאות הוא עבר.
עבר, הווה, עתיד הכול שם זורם בפנים...
הופך אמת לבדיה, בכי לצדקה.
ואלוהים?
שומע?
רואה מפנים ומנתח.
זהו סופו של כל אחד- נשפט.
פתרונות אין אבל יש תשובה אחת!
מהכפור תפציע שמש ותגאל את הממלכה.
משיח של זהב יפציע, אור של כל תפילות העבר יפתיע.
תשובה קטנה, מחילה. נו באמת סליחה!
| |
שיר ישן , קמתי לתחייה מזמן...
מצבתו של הלילה הלבן מכולם/ נטלי עינב
דלת נפתחת אל הלילה הגדול.
והנה מופיע נער זר,כזה מוזר.
נמצא מפתח לעולמות אבודים,
רוחות ושדים יצאו במחול וגיל.
כהרף עין הלילה חלף.
המפתח נשמט ולתהום צלל.
נותר הריח הלבן,
הריח הממכר שזרם בדם.
זרקת עלי סכין אהבה,
הרחקתי אותך בעזרת חרבי הגדולה.
פרצה מלחמה.
נלכדתי בין טפריך החדים,
הנה הם החללים, הנה הם קרבים.
כל שברצוני לסגת אך היני שבויה.
זו הייתה תופעת מחתרת,
הופעה תמוהה ואכן הזויה.
ברחנו מעצמנו.
צבעתי הכל באדום עז
התחמקתי מהתכלת.
ואנו נפלנו בערפל שעפף את הלבבות.
לא מצאת אותי,איבדתי אותך.
ואחרי כל מה שעשיתי בשבילך.
זרקת אותי לזאבים המורעבים,
בעודי מטפטפת טיפות אחרונות של חיים.
ציחקקת עלי בצחוקך המדבק.
ואני את הלב שרפתי.
אהבה משוגעת, אהבה מופרעת.
אהבה ויש לה קבר.
זיכרון לילה צבוע בלבן...
ממשיך להתהפך לו בקבר של זהב,
שאותו חפרנו יחדיו, יד ביד.
קבורה.
| |
 לא נרדמת אוף איזה מבאסים אתם... תגובה קטנה קשה להוסיף
| |
|