כשיש מה להגיד

הנה אתה הולך שוב ואומר

שאתה רוצה את החופש שלך

רעם מתרחש רק כשגשום,

תוכניות מתקלקלות רק כשמתכננים אותן

גברים יילכו וגברים יבואו,

וכשאתה תבוא אני אדע

הנה אתה הולך שוב כמו אשליה,

אני שומרת את האשליה לעצמי,

עם כאב הלב כשאתה הולך,

עם מה שיש לך ועם מה שאתה איבדת.

אני יכול לשיר כאב לב אחר,

כשאת הולכת עם החבר שלי

כשאני מבקש ממך להיות נחמדה,

את אכזרית כשאת נחמדה מדי

אני מנסה להתרומם מהקרקע,

ואת הודפת אותי חזרה שוב ושוב

את אכזרית כשאת נחמדה,

כשאת אומרת "גם אני" כשאני אומר שאני אוהב אותך

כשאני מבקש ממך להסביר,

את אומרת שצריך להיות אכזרית כדי להיות נחמדה,

ופשוט לאהוב אותי.

כבר ירד השלג בהרים,

ומחק את כל מה שהיה

העגלה התרוממה מעט, ואז התייצבה,

ופתחה בדהרת סוסים אל העיירה הקרובה

שלג צח על אדני תא הסייס,

שלג צח באפי הסוסים המזיעים

בתוך העגלה בולי עץ גדולים,

לעשות מדורה קטנה למתיישבים בתוך האח

הגלגלים חורקים, משאירים סימנים,

על השלג הרך בגלגלי העץ הממוסמר

פרסות הסוסים רוקעים, אפיהם מתנשפים,

צד לצד מתנדנדת העגלה, ובולי העץ נדחפים מצד לצד בכוח המשיכה

כשתרצי שלג צח, בואי אצלי,

עם מגבעת גדולה ומקטורן סגול

עם אין לך כסף - נעשה סידור,

הרבה גברים ישמחו לשלם בעד משהו אחר.

אתמול בכיכר בכיתי, כי מאוד רציתי,

ואת לא רצית, הלכת עם מישהו אחר

בטח את הלכת אתו כי יש לו זין גדול ועבה,

והוא מלא שרירים, והוא יודע לדבר ולזיין,

ויש לו ביטחון עצמי בשמיים, והוא יודע להסתדר,

והוא מביא לך המון מלאן אורגזמות

אבל אני לא יודע לזיין, ויש לי זין קטן,

ואני חלשלוש מאוד, ובכלל אני חרא של בן-אדם

אז לא הלכת איתי, הלכת אתו, וזה כואב מאוד,

אבל לא כואב כמו השן שנשברה לי בפה,

ועכשיו אני לא יכול ללעוס לחם

אני רוצה להגדיל את הזין, כדי שתתגאי בזין שלי,

ותרצי לשגל אותי ורק אותי,

כל הזמן, בכל מקום, בכל צורה, איך שבא

אני כבר עובד על שרירי השכל להיות חכם כמוך,

ואז תוכלי לדבר איתי על הדברים שאנשים חכמים מדברים עליהם,

ותקבלי אורגזמה מוחית מהמילים שלי.

אני מגיע למקומות שהייתי בהם פעם

ליד פלג המים היחיד שנשפך לתוך הנחל

ברחובות המרוצפים יש דרכים מ-כל מקום לכל מקום

אבל אף-אחד לא מגיע למקום כלשהו,

חוץ מל-מה שנמצא בראש שלו

אתה רוצה לעשן את הסיגריה,

ולשמוע את המוזיקה שהיא פסקול לחייך

השמיים גדולים, אבל הם לא קיימים,

רק בראש שלך

ופלג המים מפכה לתוך הנחל

אתה נמצא על ראש מגדל,

וציפורים חורקות סביבך ועפות דרכך במרץ

ובבתים הסגורים עולה עשן הסיגריות,

וטלוויזיה ש-כל הזמן מדברת

הם אמרו שאפשר לגרד את הנשמה מהקירות

הקירות מלאות פיח וחלומות מתים,

וזיכרונות של ימים יותר יפים

איך נשים יפות ישבו פה, כשהרכבת נסעה,

ואתה לא רצית להגיע לבד

היום השמיים גדולים,

אבל הם לא אמתיים

ואנשים כל הזמן ממהרים

לרחובות שייקחו אותם מחוץ לעיר,

אל פלג מים בין עיר לעיר

שם יש רחובות סלולים, אבל הם לא אמתיים.

אנחנו נכתוב שיר עממי,

אני והתולעים שלי

על איש אחד שמכניס חמש אלף שקל לחברה,

ביום,

בעבודה בה הוא עובד,

אבל מקבל שלושים שקל לשעה

יש לו שלושה ילדים,

ואישה שהתייאשה ולא רוצה לעבוד,

רק לעשות כיף

הוא גר בקרוואן,

בלי מים זורמים, בלי חשמל, בלי גז,

רק טרנזיסטור על בטריות

ולבוס שלו יש ווילה שלושה מפלסים,

עם בריכה, גינה, חצר וחנייה,

לחמש המכוניות שלו

הבוס אוכל את המנות הכי טובות,

במסעדות הכי יוקרתיות

והעובד שלו אוכל שתי פרוסות לחם,

עם טונה ומלח, ומלפפון חמוץ,

ואין לו כסף לתרופות לילדים.

שירים,

אני אוהב שירים,

מ-כל מיני סוגים,

גם גרועים

הפכתי עצמי לעננים,

ריחפתי מתחת מטוסים,

נשבתי ביינות להרים,

הייתי מסטול על כל מה שזז

השחורים אמרו שהם לבנים,

והלבנים אמרו שהם שחורים,

ואני חשבתי מה בכלל קרה ליתר הצבעים

הפכו אותי מסטול מדי כדי להגיד שלום,

אני מתפרנס מבור האבדון

העננים הושיטו יד,

זו הייתה מקריות מוזרה,

איך כל האבנים נופלים על,

ואף-אחת לא פוגעת

הוא רץ במרחצאות עירום,

הוא רץ במסלולי הריצה העגולים

הוא רץ להגיד לה שהוא ספר כוכבים,

והם לעולם לא נכבים

כמו השמש, רק יותר קטנים,

ענווים,

באור הירח אשר שט בשדות

והם אמרו שהם לא מנסים,

אבל ניסו דברים אחרים

והם אמרו שהם לא רוצים,

אבל רצו מאוד,

פשוט לא יכלו

אז חתכו לעצמם את הכנפיים,

ואמרו שהם לא רוצים

ברוגז, ולא משחקים,

שברו את הכלים

כמו אמרו שהם קטנים,

למרות שהם גדולים

או אמרו שהם גדולים,

למרות שהם בינוניים

או אמרו שהם בינוניים,

למרות שהם קטנים

או לא ידעו מה הם,

ואף-אחד לא אמר להם.