כשיש מה להגיד

הייתה לה מן תמונה כזאת בראש

שהוא קשור והיא יושבת לו על הפנים

לא היא עצמה, אלא אישה אחרת,

אישה רעה, שהיא שונאת

היא יודעת שהוא חרמן ופתי,

ואישה סקסית וערמומית כמו האישה ההיא,

יכולה לנצל את זה,

כדי להפוך אותו לצעצוע מין.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

רצה הגורל,

ואישה סקסית וערמומית פיתתה אותו,

והפכה אותו לצעצוע מין

הוא גמר בבית-משוגעים,

כמו ההוא שגמר בכלא,

כמו ההוא שהתאבד,

כמו ההוא שהפך נרקומן,

כמו ההוא שפך אלכוהוליסט,

כמו ההוא שגר ברחוב,

כמו ההוא ש...

יש שיר חדש ברדיו, והוא נתקע לה ממש עמוק בראש.

היא מנסה להירדם, אבל השיר בראש.

היא לא תצליח להירדם, לפחות שתיהנה מכוס תה.

היא יורדת לקומה התחתונה כשהשיר תקוע לה בראש,

היא מזמזמת אותו.

היא שמה סוכר ותיון בכוס, וממלא את הקומקום החשמלי,

בעוד השיר תקוע לה עמוק בראש.

היא עדיין מזמזמת אותו.

היא לוחצת על הכפתור, ומרתיחה את המים.

אין לה מה לעשות בינתיים.

אז היא רוקדת לפי השיר שתקוע לה בראש.

אין מוזיקה באמת, ואף-אחד לא רואה אותה,

אבל היא רוקדת עם עצמה לבד בשלוש בלילה,

לפי השיר שהיא שומעת בראש,

שתקוע לה עמוק בראש.

אחרי שלוש דקות המים רותחים, והיא מפסיקה לרקוד.

ואז היא מבינה שזו הפעם הראשונה מזה שנים ארוכות שהיא רקדה.

היא מוזגת את המים לכוס.

אם זה עושה לך טוב, תרצח אותי

אני מת ממילא

ילדים לא מדברים, ילדים שותקים,

ילדים סופגים, עד שמתפוצצים

אחר-כך הם מתאבדים,

אחרי הרבה טיפולים וסמים

והרבה-הרבה כאבי לב

הם יושבים לבד בעולם הזה,

אין מי שידבר איתם

אנשים שכבר מתו המציאו חוקים,

והם לא מבינים בשביל מה החוקים,

מה הם נותנים, מלבד לשעבד את האדם לעשירים

הוא יושב עם עיפרון נעוץ בלב,

וכתם של דיו בתוך המוח

הוא שואל שאלות, אבל הם לא יודעים,

הם אומרים שככה זה וזהו,

הם בעצמם לא יודעים למה ככה זה,

ולא שואלים

זה לא מזג-האוויר! חוקים נוצרו על-ידי אנשים

הוא קם ומנסה ללכת,

אבל נופל שוב ושוב אחרי ששברו לו את הלב מאות פעמים

זו לא חברה שנותנת לאדם טעם לחיים,

זו חברה שמשעבדת את כוח המחשבה

הוא יושב וקורא כמה כואב לאנשים,

כשהם מנסים לעמוד בחוקים, ולא מצליחים

כי החוקים הם לא אנושיים,

הם לא עומדים עם דרך המחשבה של אנשים מודעים

אם תיקח לא תקבל כלום, ככה לא פועל היקום,

היקום נותן מה שאתה נותן,

לא נתת - לא קיבלת

אתה תיחנק עם הכסף שלך והלב הריק שלך,

אתה תגרד את הנשמה שלך מהקירות.

היא מחפשת את הדרך ללב שלו

הוא מסתגר בחדר

אין שמיים, יקירה, רק מילים כועסות

הם מחפשים כל דרך לשמור אותי חי וחסר אונים

היא שונאת את החיים,

זה לא קל לחיות כשהשמיים נופלים שוב ושוב

הוא מתבצר והולך מכות עם עצמו

השמיים והשדות מחליפים צבעים בכל שעה של היום

הוא אומר שהוא מת, והיא מאמינה

הוא אומר שהוא לא אוהב, והיא לא בטוחה

זה רק מנגנון הגנה מפני החיים שבחוץ,

מפני מפח הנפש והשמות שעשו לו רגשות

הוא קופץ כל יום ויום מהחלון, ואיכשהו נשאר בחיים

הוא גומר אומר לחיות עד שהגוף ייכנע

"אפשר לחיות גם בחוסר שפיות,

אפשר לחיות גם בלי שכל," הוא אומר

אבל למה הוא יצטרך לחיות בצורה כזאת

אף-אחד לא אמר לו מילים יפות בעיניים,

תמיד צועקים עליו, ומדברים רק כשצריכים משהו

הוא כותב את חייו כמו ספר תנ"ך

אולי מישהו, איפה-שהוא, יקרא מתישהו.

איפה אתה בכל זה?

התחת מורם באוויר, הגרביים מתייבשות,

המאפרה מלאה

מתעסק בניוון שרירים,

אין לאף-אחד כוח לדבר איתך,

עם מי תדבר?

זה כואב ולא ידוע,

כשהרגליים כבדות ברחובות,

ועל הראש יש עציץ

הם מדברים, לא שומעים כלום,

תחנת רדיו לא מכוונת

אין ל-מה להקשיב, אין את מי לראות

כולם ארגזי תחמושת

הימים עוברים מהר,

אני מתקשה

הימים עוברים כמו מפל של לבני עופרת,

אתה מגונן על גופך, כולך חבלות.

יש לי סיבה לחיות

אחי יבוא לבקר לרבע שעה.

>>>>>>>>>>>>>>>

הכול איבד את הצורה שלו, אני יודע

זה כואב? קצת

אבל מה אפשר לעשות שלדברים כבר אין משמעות

ואני מכרסם עוגיות כמו עוגיפלצת, וזה כל מה שיש לי בחיים

הירחים בוערים אולי, אבל רחוק מכאן,

גם החיים מנגנים זמירות נוגות רק לאוהבים

אני מוטל במיטה בלי נשימה, בלי נשמה

אין מי שיעזור, כולם קקי, דואגים לתחת שלהם,

תמיד זה היה ככה

הפסיכיאטר עשה טובה בכלל שהוא מדבר איתי

שעה נסיעה הלוך וחזור באוטובוסים עמוסים בשביל הוד מעלתו,

וקשה לו להוציא יותר ממילה וחצי מהפה

"אני מרגיש ככה," אני אומר, "זה קשה,"

הוא מסתכל בי רגע...

"אהההה..." הוא פולט כאילו מה לו לזה,

ומתעלם לחלוטין, מסתכל במחשב במקום אליי,

מדבר למתלמדת במקום אליי.

מה זאת אומרת "תמות, לא אכפת לנו,"?

מה עשיתי רע,

מה, אתם לא בני-אדם?

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>