כשיש מה להגיד

זה לא שאני שפוי יותר,

אני רק יודע מתי לוותר

זה לא שאני חכם יותר,

אני רק יודע מתי להתאמן

זה לא שאני חזק יותר,

אני פשוט מבין שככה זה החיים.

>>>>>>>>>>>

כן, היא מתה,

מה אני יכול לעשות

קברתי אותה כמו שצריך

אפילו שמתי מצבה

מה אני יכול לעשות.

>>>>>>>>>>>>

כשיאשרו יצירות פרוזה,

ייפתחו שערי גן-עדן

בינתיים - סגור.

שירים,

אני אוהב שירים,

מ-כל מיני סוגים,

גם גרועים

הפכתי עצמי לעננים,

ריחפתי מתחת מטוסים,

נשבתי ביינות להרים,

הייתי מסטול על כל מה שזז

השחורים אמרו שהם לבנים,

והלבנים אמרו שהם שחורים,

ואני חשבתי מה בכלל קרה ליתר הצבעים

הפכו אותי מסטול מדי כדי להגיד שלום,

אני מתפרנס מבור האבדון

העננים הושיטו יד,

זו הייתה מקריות מוזרה,

איך כל האבנים נופלים על,

ואף-אחת לא פוגעת

הוא רץ במרחצאות עירום,

הוא רץ במסלולי הריצה העגולים

הוא רץ להגיד לה שהוא ספר כוכבים,

והם לעולם לא נכבים

כמו השמש, רק יותר קטנים,

ענווים,

באור הירח אשר שט בשדות

והם אמרו שהם לא מנסים,

אבל ניסו דברים אחרים

והם אמרו שהם לא רוצים,

אבל רצו מאוד,

פשוט לא יכלו

אז חתכו לעצמם את הכנפיים,

ואמרו שהם לא רוצים

ברוגז, ולא משחקים,

שברו את הכלים

כמו אמרו שהם קטנים,

למרות שהם גדולים

או אמרו שהם גדולים,

למרות שהם בינוניים

או אמרו שהם בינוניים,

למרות שהם קטנים

או לא ידעו מה הם,

ואף-אחד לא אמר להם. 

לא הייתה לידי כשהייתי צריך אותה

ואני שוקע לתוך תהומות חשוכים,

בתוך חברה בורה ברברית,

חסרת שכל לחלוטין

היא אמרה שהיא תשלוף אותי מתוך הבור, 

אבל הייתי שם יותר מדי זמן

וגם כשהיא יכלה, היא לא עשתה

אני מצאתי את עצמי נודד בין הקירות

בין טלוויזיה רעה לרדיו ממסטל,

ולארוחות אוכל גרוע,

ואפס הבנה מהסובבים אותי

כולם חשבו שאני טיפש,

כולם חשבו שאני לא מבין דבר

העיניים שלי ראו הכול,

והם חשבו שהם לא רואים דבר

הם חפרו לכבודי את הקבר,

וחשבו שאכנס לשם מרצוני

אני חולה, אבל לא טיפש,

וגם מתוך תעתועי המחשבה אני רואה ברור.

אבדה התקווה מעל פניי האדמה,

אנחנו שוחים בשברון מדמנה

נפלו הרוחות והתרסקו,

חלפה גם השכינה

אנחנו לא מוצאים קרן אור בחשכה.

הציפור נחתה על אדן החלון,

שלפה מקורה, חרצה לשון,

ואני הייתי עייף ביינות למחשכים חשוכים,

שוחה בתוך ערפלים אפלים,

מתפלל לקצת אור.

"וואו, סוניה, איזה שדיים גדולים יש לך!"

תודה, מתוק, אתה חרמן דובשן מאוד.

"בואי, סוניה, ונשתגל כמו חיות!

אני אעשה לך טוב!"

זה יפה מאוד מצדך, אבל אני במחזור.

"מה, סוניה, לא אכפת לי מהשטויות האלו!

אני אשגל אותך כמו חיית פרא!"

טוב, מאמי שלי,

בוא אליי בתשע בערב, ונהנה.

"בטח, סוניה, אני אבוא!

את הזיון הכי טוב שהיה לי, והיה לי הרבה!"

תודה, מתוק, זה מחמיא מאוד מצדך,

גם אני זוכרת את הזיונים אתך לטובה.

"מה, סוניה, מותק, למה את בוכה?

אמרתי משהו לא בסדר?"

לא, פשוט... כבר שנים לא שמעתי מילים מתוקות כאלו מגבר.

"אחרי שנעשה את זה כמו אז, את תשכחי מ-כל הגברים החארות!

אני אעשה לך טוב!"

תודה, מאמי. אני מצטערת שאני בוכה. ניפגש בתשע.

"בטח, סוניה, את הדבר הכי טוב שקרה לי, וקרה לי הרבה!"

תודה, דובשן. תבוא חרמן.

"אני תמיד חרמן עלייך, סוניה, את האישה הכי טובה בשבילי!"

אה... אני חושבת שכדאי שנעלה אליי עכשיו, בתשע אני אהיה עייפה.

"בטח שתהיי עייפה, סוניה, כי עכשיו אני הולך לעשות לך כל-כך טוב..."

הו, דובשן, איך אתה מרטיב אותי כל פעם...

בואי נדבר כמו בסרטים הישנים,

"קאמון, בייבי, איי ואאנט טו פאק יו"

ואת תגידי לי "הו, ביביי, יו טו יד טו וואל"

ואחרי הסקס תכבי את הטלוויזיה, ותרדי לשכנים,

ותגידי להם כמה אני מטומטם ושיש לי קטן

"באט היא סוויט..." את תמחי דמעות

ואני אשכב על המיטה, ואאונן,

ואחדיר לתחת שלי חפצים, כי את לא איתי

ואת תבואי מתנשפת ותגידי "איי ניט הא שאווואר,"

ואפילו תחפפי את הראש

ואז תבואי לידי ותגידי, "יט וואז הא קריזיי דיי,"

ואז תחייכי, "באט נאוו יטס אול רייט"

ואני יירד לך בשביל לפנק אותך,

ואת תגנחי בעברית "הו, כן, זה כל-כך טוב",

ותמלמלי "מיי סוויט טינג, יו סו גוד טו מי..."

"באט איי דאם," איי סאיד, ויו סאיד -

"יטס טוטאלי אול רייט."

כי ככה זה, אם אתה יודע לזיין, אתה לא צריך יותר דבר.