כשיש מה להגיד

יש נוכחות צבאית מעבר לגבול...

אני חושב שצריך להיכנס עם דוויזיות שריון.

"כן, תילחם, תהרוג, רק זה מה שאתם יודעים לעשות,

פצצות וטילים, רק להרוס זה לזה את החיים,"

מה את היית עושה במקומי? הם גנבו לי את הדובי.

"אז גנבו לך את הדובי, אפשר לחשוב,

בשביל זה יוצאים למלחמה?"

אבל אהבתי את הדובי הזה, והם גנבו לי אותו.

"אז מה אתה מתכנן לעשות? בום טראח?"

אני אשלח כמה חמקנים שיהרסו להם את הביצורים...

ואז כוחות החי"ר יעשו את השאר.

"לא יותר טוב לקנות דובי חדש?"

את בחורה, את לא מבינה...

את לא יודעת מה כוחו של הדובי.

הרוח הזאת בפנים עושה לי מצב רוח לזיונים

אתה רוצה להזדיין איתי, מומו?

"אני לא יכול עכשיו, אני עסוק,"

הייתי רוצה ככה שירד גשם, ויהיה לי קר...

"תעשי מקלחת,"

יש לך פתרונות לכל דבר, אה, מומו?

"בטח,"

כמה הייתי רוצה לנהוג במכונית,

כביש מהיר, רוח בשיער...

אופקים חדשים... אחח...

"תעלי על אוטובוס,"

מומו, אתה לא רוצה לזיין אותי, אז אין לך זכות דיבור,

יש מבין?

"יש,"

הייתי רוצה פשוט לנוח מהכול... כמו באי בודד...

"לכי לישון,"

מומו, אמרתי לך לבלום! מי שלא מזיין אותי - לא מדבר. ברור?

"ברור,"

כל-כך נעים לי האצבעות על הקוס... אם מישהו היה יורד לי...

מזיין אותי...

"תקני דילדו,"

מומו? מה שמעתי? אתה עוד פעם מדבר? מה אומרים?

"סליחה,"

יופי, תמשיך לשחק באקס בוקס במקום לזיין אותי...

למה תמיד אני תופסת את הסתומים?

הכול נראה בסדר... הכול נראה בסדר...

אם מחר יום הדין,

ואני עומדת על הגבול,

ואלוהים שואל מה עשיתי בחיי,

אני אומרת שביליתי אותו אתך

לפעמים האהבה שלי היא שלי,

ולפעמים האהבה שלי היא שלך

נעשה הכול שיהיה טוב

אם אני אאבד את כל הוני ונכסיי,

והושלך לרחוב,

ואשן ברחוב,

זה בסדר כל עוד אתה אתי

לפעמים האהבה שלך היא שלך,

ולפעמים האהבה שלך היא שלי

נעשה הכול שיהיה בסדר

האהבה שלי היא האהבה שלך,

והאהבה שלך היא האהבה שלי

לא נשבר כי אנחנו יחד

הכול נראה בסדר... הכול נראה בסדר...

>>>>>>>>>>>>>>>>>

בלה, בלה, בלה

לקחתי את כל מה שהיה לי,

ועברתי את הגבול לסיני

מצרי אחד אמר שייקח אותי לקהיר

יש לי מגבת בשביל לעצור טרמפים

יש לי שלוש קילו גראס בסוליות של הנעליים

יש לי אהובה שאני לא אראה כנראה

יש לי זמן להיות בבית הכלא המצרי

שמועות על גשמים מגיעים מהגבול עם מעלה,

אני כבר לא אהיה פה מספיק זמן לראות

ההרים נמסים מהחום, והדרדרים צמאים למים,

אני הולך איפה שהשמיים נגמרים

בכלא המצרי אני לא יכול להסתיר,

את הקעקוע של המגן דוד על כתפי

בכלא הם לא יכולים להסתיר,

את השנאה שלהם ליהודי

"זה בגלל שאנחנו לא ממלאים את תפקידנו,

להיות אור לגויים," הוא אמר,

והאיש עם הקרחת הגדולה כבר משחיז את הסכין על המיטה שלי,

כדי שתחתוך אותי נקי ורך כמו טלה

אתה יודע מי אני? אני הבאתי את המשיח עד אליכם

"תגיד תודה, ותן למשיח לעשות את העבודה,"

בדיונות עצים נשרפים, וגם לבבות ומוחות,

הוא הזכיר לי מה אמרתי,

שאני הולך איפה שהשמיים נגמרים.

אז אתמול פרחו הציפורים מתוך ראשי,

כמו טללים,

כמו עופות דורסים

לא נותרה נשמה באפי,

כשהלכתי בלילות בודדים ללקט שפיותי,

גרגיר אחר גרגיר

"הם דומים לעופות דורסים,"

אמר זקן על מקל,

כשראה את הציפורים שפרחו מתוך ראשי

"הם באמת עופות דורסים,"

אמרתי לזקן,

בקשר לציפורים שפרחו מתוך ראשי

"מי נתן להם רישיון?!" הוא רטן בזעם,

והלך מתנודד על מקלו לתוך חשכת השביל.

ישבתי עגול על השולחן המתקפל.

הרחתי את ריח הרגליים שלי.

שמעתי שמיים כחולים ושדות ירוקים,

וידעתי את הבשר שידעתי.

לא היה כמוהו בכל המחוז,

רך וטעים לחיך.

ניגבתי את השפה מטיפות הדם,

והמשכתי למצוץ מהאוגר את הדם.

רוח קלה אפפה את הלילה,

שלהבת ירח לבן.

משב כנפיי פרפרים,

ניחוחות של גופות עולות בעשן.

רע ומר היה להיכנס לקבר החשוך,

ולחכות עד שהיום יחלוף,

יעלה בעשן האדמה הרותחת,

ושוב יכסה הלילה את הארץ.

חשתי רגבים, ותולעים, בפי.

חשתי את טעמו החמצמץ של דמי.

הלילה כבר נגמר, ויום חדש התחיל.

אנשים פסעו ברחוב, בטוחים,

גופם נע חופשי.

ואני מוטל על בטן ריקה בקבר חשוך,

ומחכה לעלטה לצאת ולטעום קצת בשר.

ארצה אותה צעירה, יפה ובריאה,

מגישה לי את צווארה,

אנעץ ניביי ואהפוך אותה לזוגתי המקוללת כמוני,

ואלמד אותה את אמנות הצייד,

אכילת הבשר,

ומציצת הדם.