אני אתחיל מזה-

אם אתם מתים על רבין, מנשקים את הקבר שלו כל יום ושמאלנים קיצוניים שיהרגו כל ימני כנקמה על רצח רבין, עופו מפה קיבינימט לפני שאתם הורגים גם אותי (אפילו שאני לא ימנייה קיצונית. אני באמצע נוטה לימין).

זה הולך להיות פוסט די חופר.

אני די זועמת. לא זועמת בגלל שאני שונאת ימי זיכרון, או את רבין. חס וחלילה. ממש לא. כן צריך להזכיר את היום הזה. אבל אני זועמת בגלל הטקס. בעצם, לא רק הטקס של הבית ספר שלי. של רוב הבתי ספר (חוץ מהביה"ס של אחותי, כי הוא גם רואה את היום הזה כמו אני, משום מה).

אולי אתם הולכים עכשיו לא להסכים איתי, אולי אפילו לכעוס, לצרוח, לקלל אותי ולהגיד לי לעוף קיבינימט (במובן הרוסי הפעם, שזה אומר ללכת להזדיין עם אמא שלך), אבל זה לא אומר שתשנו את דעתי. אולי ההפך תחזקו את דעתי. 

אני לא חושבת שצריך להזכיר את היום הזה כ"רבין ז"ל היה אליל" "הוא היה גאון" "היה לו את החזון הגאוני בעולם" "אמן שהרעיון שלו יתגשם לנצח" "ימנים קיצוניים הם רעים, מקללים את רבין" "שמאלנים קיצוניים זה טוב, כי כזה היה רבין ז"ל" "כל העם בוכה עליו וצריך להרוג את יגאל אמיר"

לדעתי זה לא צריך להיות ככה.

זו טעות. טעות חמורה. חמורה ביותר. טוב נראה לי שהבנו את הקטע. צריך לתת לילדים ללבחור את העמדה שלהם. את הדוגמא והאפשרויות הם כבר יקחו מההורים. בגלל זה אני תמיד מעוצבנת שמורים מראים את הצדדים שלי, כמו שלאחותי יש מורה שמאלנית קיצונית (אפילו שכל התלמידים צוחקים עליה ושמים עליה זין, שזה עושה רק צחוק על השמאלנות), ולי ביסודי הייתה פעם מורה שתמיד אמרה כמה נתניהו טוב וכמה שאסור שיהיה ראש ממשלה שמאלני (כלומר ימנית, אבל פחות קיצונית ופחות זיבולי מוח כמו המורה המשוגעת של אחותי שצועקת על ילדים "זאת דעה לא נכון!!!" XDD). אני סוטה מהנושא. וכאן, הטקס הזה נותן תא הזכות לאחד הצדדים. אמנם הרוב הצביע לרבין, זה לא אומר שכל העם הצביע אליו וחשב שהוא אליל. זה גם לא אומר שמי שלא הצביע לו קרא לו בכינויי גנאי די אכזריים ואפילו כאלה שיצאו מהחוק (דוגמא לכינוי גנאי שיצא מהחוק- "נאצי"). וכן. ראיתי המון סרטונים שבהם אזרחים ימניים קיצוניים (ורובם דתיים, אני חייבת להוסיף. אל תקחו אישית, סתם מציינת את זה) אומרים "רבין נאצי" "רבין ההומו" "רבין בוגד" "רבין וערפאת -או מי שזה לא היה?- לנצח" ועוד המון שטויות שפשוט בא לי להכניס להם מכות כאן ועכשיו. 

אבל הטקס הזה צריך להזכיר לנו מי אנחנו. להתעשת. להגיד לנו "לא" גדול לאלימות. להזכיר שאחרי השואה, איך תוכל להיות כאן מלחמת אחים? איך תוכל להיות כאן אלימות. אבל במקום זה בוכים על רבים. התעצבנתי במיוחד כששתי קרייניות אמרו "כששמעתי בחדשות שרבין נרצח, צרחתי. נכנסו למכלות הקרובה ורוקנו את הנרות, ונסענו מיד להלוויתו", ועוד אחת אמרה "ראיתי טלוויזיה, ובדיוק היה מבזק חדשות. נשארתי עד ארבע בבוקר ערה ובדיכאון".

תעשו לי טובה. דיכאון? ועוד בגלל מישהו שאת לא באמת מכירה? מישהו שאת לא מכירה את האופי שלו? את ההתנהגות שלו? את הלב החם או הקר שלו? אני לא אומרת שלא צריך להיות עצוב. לא אומרת שאסור לבכות, אבל באמת? דכאון?! אלוהים אדירים! זה ראש ממשלה, לא קרוב משפחה!

ובאמת? צרחת? כאילו זה סוף העולם? כאילו העולם לא יוכל להתנהל בלעדיו? אני לא אומרת שזאת הייתה טעות לקנות נרות ולנסוע להלוויתו. ממש לא. אולי אפילו צריך, לכבד, לזכור. בכל זאת ראש ממשלה. אבל בואי לא נגזים. אף אחד לא צרח (אולי קרובי משפחה וממש ממש שמאלנים קיצוניים).

אין לי יותר מה להגיד האמת. רק שהטקס לא צריך להתנהל ב"כמה שרבין היה אלילי" אלא יותר על אלימות, הסתה, ולהביא בדוגמא דווקא את רבין, וכמובן שגם להדליק לו נר זיכרון, לשיר לכבודו שיר, כדי שנזכור אותו ואת האלימות.

אשמח לשמוע דעות נוספות אבל כל כעס ו"את טועה" "יא זבל" "חרא דעה" ודברים דומים (טוב, דיברנו על זה הרגע, בלי הסתה ואלימות- כולל מילולית ונפשית ופסיכולוגית וכו') לא יתקבלו, וימחקו מיד. 

אני יודעת שזה היה פוסט ארוך. מצטערת. (בכוונה הקטנתי את הכתב שלא יהיה גדול מדי XD)

אני רק רוצה להגיד משהו שקרה לי היום. חברה הדביקה לי בשלוש שעות האחרונות פתק על הסווצ'רט שבו כתוב "אני זונה ומקבלת בתחת"

זה נראה כמו הכתב יד של המטרידן שישב לידי אבל היא שתפה איתו פעולה, ואת זה אני יודעת כי שאלתי אותה מיליון פעמים אם יש לי משהו על הגב, והיא נשבעה(!!!) לי שלא. בא לי לתת לה מכות. היא תקבל את הפתק הזה בפרצוף ואז בפה המדמם שלה (רק שלצערי "מדמם" זה  יהיה רק בראש שלי, אבל אם הייתי גבר היא הייתה בבית חולים עכשיו ואני בתחנת משטרה) מחר. היא יצאה פה הזונה.

סליחה, רק הייתי חייבת לפרוק את זה איפשהו. אני יודעת שזה לא קשור לנושא ולא מכבד, פשוט לא יכולתי עם האבן הגדולה הזאת על הלב.