הייתי וברחתי

העיניים בוערות כמו פנסים, והעין הגדולה זחוחה

יש גדרות תיל פרוצות ומוקשים מפוצצים,

קופסאות שימורים פתוחות מלאות גשם, מטבעות קטנים וחרקים

וכשאתה קם בבוקר אתה מושלך לעולם המנחם בחסדים קטנים,

המייסר באכזריות גדולה,

ויש לך קפה של בוקר כמו בכל בוקר מזוין על האדמה הזאת

הם יורים ומפציצים, והאדמה בוערת,

כשהם לא רק עורפים ראשים, הם אוכלים אנשים,

ככה לפחות אומרים בתקשורת

החתולים הדרוסים בפתח-תקווה שאתה רואה, זה לא תעתוע,

מישהו באמת עבר עליהם עם הצמיגים

ליד פחי-הזבל שורצים החתולים הזכרים הגדולים,

נוברים באשפה ומנסים לנגוס בציפורים

כלבים לא אוכלים ציפורים

גבר-גבר על ביצי ברזל הולך עם רצועה קצרה,

ומחזיק בקושי (על אף שהוא חזק) מפלצת כלב,

שמושכת ברצועה בחיפוש אחר תחת ילד קטן לנגוס

הילד חוזר לבית ריק אחרי בית הספר, ומשחק במשחק הווידיאו,

ואוכל את האוכל הקר שנשאר מאתמול,

ופותח ספר שרחוק ממנו שנות אור,

ואימא ואבא אומרים שזה מאוד חשוב שהם יעבדו,

אחרת לא יהיה בית ולא יהיה מה לאכול,

ולא יהיו בגדים לחורף, ולא יהיה מיזוג וחימום

ויש הרבה נימוקים חכמים והגיוניים למה הילד צריך להישאר לבד בבית,

אבל בסופו של דבר, בשורה האחרונה, הילד צריך להישאר בבית עד הערב לבד

אבל הילד לא פראייר, והוא יוצא מהבית, ומשטט ברחובות,

ונדבקים אליו אנשים מאוד טובים שהם טיפוסים מפוקפקים,

והם אומרים לו תעשה ככה וככה, וניתן לך הרבה מהטוב הזה,

והוא עושה, ומדרדר לפשע, ומדרדר לסמים,

ומוצא את עצמו בגיל 19 בכלא אחרי פטור צבאי,

מסומם נרקומן וקרימינל, עם הורים שמאשימים זה את זה בחינוך קלוקל,

למרות ששניהם החליטו שהוא ישאר לבד בבית אחרי בית הספר.

>>>>>>>>>>

עריכה

תל אביבים מטומטמים. הם חשבו שיהיה פה את השיר של מייקל ג'קסון :)