הייתי וברחתי

ארמונות בתפארת ארמון מוזנח בתוך ארון,

של בגדים מוטלים בערימה ויוצרים ארמון מוזר של בגדים

לנצח נישאר יחד ולא ניפרד,

כי בשיר אפשר לעשות קסמים

באיזו צורה זה מצחיק, כי זה לא באמת,

אבל האשלייה מכשפת שזה אמת והם שרים יחד,

שירי אהבה זה לזו בהם הם אומרים ואומרות,

אוהבת, אוהב, אוהבת...

והוא בכלל כבר מת

אני משתגע אחרייך כמו כלב במלונה,

קשור בשלשלאות לפינה קטנה

אני לא יכול לברוח, אני לא יכול לרוץ,

כל הנופים לא מדברים אליי, איפה אני עכשיו

אני מוטל עייף ושיכור על מיטה סתורה ביום חם ומהביל,

ואין טיפת נחמה לנשמתי הצמאה,

רק טיפה ועוד טיפה של שיכר מהקנקן הטוב

את עושה לי טוב כשאת אוהבת אותי כל-כך

ובבוקר סתווי ואולי אביבי,

אני קם לחלץ עצמות

והירח בוהק בתפארת הבוקר,

שוקע ללא זוהר, מי היו האוהבים שהוא ניחם

ובארגז הכלים יושבים ילדים קטנים,

שעושים גם הם ארמונות, אבל לא כל-כך יפים

יש שם בובות פלסטיק עם סלים ותרמילים,

ואיזה חייל ירוק שעומד ומשקיף על הנוף

זה היה לילה נהדר,

ואת לא יודעת למה

את לא יודעת למה הכול היה כל-כך לא מובן,

אבל אני יודע שהיקום עושה טריקים

כל דבר קטן ובלתי צפוי שקרה,

כמו בלבל אותך איך זה קרה

ורק אני חייכתי לחכמת היקום ותפארתו,

ואמרתי לך ללא מילים שפשוט תני לדברים להיות

לא ידוע למה זה ככה, לא ידוע איך וכמה וכיצד,

אבל זה נכון וטוב כשהדברים קורים כשהם קורים והם טובים,

כמו טיפות דבש שמעלות עונג לאורך הגוף.