הייתי וברחתי

בלונים פורחים באוויר,

אוויר צח כמו דמעה

כמו היום בו אמרת לי שאת קבורה,

ודבר לא יציל אותך ממלתעות האבדון

את הלכת שקופה ברחובות,

אף-אחד לא התעכב עלייך

את הפרחת יונים בקיץ,

והורדת גשמי ברכה בחורף

אף-אחד לא שאל לאן נעלמה היפה מכולן,

הם היו עסוקים במוות שלהם,

ולא חשבו שימצאו בך חיים

אבל את טיפסת על סולמות בין עולם לעולם,

וידעת שיש תקווה, אבל לא זמן להישאר

כי היית כלואה בין סורגי ביתך,

ואשנבי החלונות הקטנים -

לא נתנו מספיק נוף,

לא נתנו מספיק אוויר

ואת רצית אוויר.