את כל-כך מפתה בשדיים הגדולים שלך,
עם הפטמות הזקורות
בתחת המנצנץ שלך,
המבריק ממיצי האהבה שלי שהשפרצתי עליו
יש לך אף,
שאני רוצה לחטט בנחיריו כל היום,
ולהוציא ממנו סמרק כדי למרוח אותו על עינייך היפות
הרגליים שלך כל-כך ארוכות וחטובות,
אני רוצה לקצור אותם ממך,
ולהשתמש בהם כמעמד לרמקולים החדשניים שלי,
עם הוופר
יש לך פה,
שלא מספיק לדבר שטויות אוויליות מתוקות
אני חולה על המוח הריק שלך,
שלא יודע כלום וגם לא ידע
הכסילות שלך גורמת לי לגירוי מיני עז,
כי את כמו בובה יפה להשתמש בה
וכשאת באה אליי בשעת חצות,
עם הטירוף חסר המוח שלך,
ומפשיטה ממני את בגדיי,
וסוגדת לציוד שבין רגליי,
אני נטרף כמה את מסורה,
לגבר שלך שהוא אני,
ושאת מוכנה לתת לי את חייך האומללים,
רק כדי לשמח אותי
זה גורם לי לחשוק במחשבה,
לקשור לך קולר ולהפוך אותך כלבה,
לטייל אתך ברחוב שכולם יראו,
מי האדון ומי הכלבה שלו
וכשאני מרוח על המיטה,
מסריח ומתוסכל מיום עבודה,
את יודעת לנחם,
כשאת מרחרחת את כפות רגליי,
ואומרת שוב ושוב בנהימות של גורה עזובה -
"אני שלך, תמיד אהיה שלך,
ואם לא אהיה שלך, תהפוך אותי לשלך"
ואכן, אני מזכיר לך שעה-שעה,
למי את שייכת,
כלבתי האהובה.
