הייתי וברחתי

גורילות בערפל, מה זה אומר,

שהן מתחבאות מפחד, שהן אורבות?

אולי אני יכול להזדהות עם גורילות הערפל,

אבל אני לא יכול להיות אחת מהגורילות האלו

כי אני חייב להיות בפרונט,

להגיד את שיש לי להגיד

להתערב אם צריך בקטנה בחיי אחרים,

אם הם סטו מהדרך, וצריכים דחיפה קטנה למסלול

וההעדפות המוזיקליות שלי מתעדנות עם השנים

אולי זה הגיל, אולי תחושה של פיוס,

אולי כמיהה לחיובי וגאולה

כי אם מטביעים את הראש בתוך אהבה,

הופכים מוצפים בה

אין מה לפחד, זו תחושה נפלאה

צריך להדוף אויבים צרי עין,

ולהגן על הלב מפני קנאה ורשע שמנסים להכתים אותו

אדם רואה עצמו קשוח אם הוא רואה סרטים אלימים,

הם הוא רואה סרטי זוועות,

או הוא יושב פעור עיניים מול תוכניות מידע לכאורה שמערערים את תפיסתו במציאות

הוא בוחן את גבולות העמידות של מוחו,

הוא לוחץ עליו

עד שהוא ביום בהיר וצח אחד משתגע,

הורג את אשתו או בתו, ומתאבד

כי מה שנכנס לראש, חייב להתבטא במציאות

אחרי ששידרו כמה פעמים בטלוויזיה את אחד מהמהירים והעצבניים, הסרט,

היה גל של תאונות דרכים בו שעטו מכוניות והרגו הולכי רגל

נקודה למחשבה

מה אתם משדרים בטלוויזיה שגורם לקשיש לשרוף אחות קופת חולים בחיים?

מה אתם משדרים בטלוויזיה שגורם לגברים לרצוח, לתעד את זה בפייסבוק,

ואז להתאבד, או לצאת למסע בריחה נואש שבסופו מוות?

מה אתם עושים עם האשליות שלכם, אנשים?

כי המוח בנוי ככה, שכשאתם רואים סרט,

תת-המודע לא יודע שזה סרט, הוא חושב שזו המציאות,

ומפנים את זה עמוק-עמוק-עמוק לתוכו,

לתוך תת-המודע, שהוא מוביל את המודע

האויב הכי גדול של השפיות היא טלוויזיה וסרטים וסדרות טלוויזיה

מה אתם משדרים בטלוויזיה?

אקמול יורד בגרון כמו מים

יותר נכון, כמו משקה קל,

מי שותה מים...

מעשנים, משתעלים, נחנקים, משתעלים

מזג-האוויר החורפי הנפלא לא עושה טוב למערכת הנשימה שלנו

קליפים לתוך האוזן, ברקע העין,

שירים בלונים, בלונים שירים

ילדים קטנים שלא מכירים את הדוד שלהם,

אחים טובים שלא מדברים עם אח שלהם

אני מרשה לי גם אני לקנות ממתקים לבטן,

עוגיות שוקולד וקרם, גביעי גלידה מה קוראים אותם טילון

אני מניח על הפיתה התימנית כמו פרוסות גבינה צהובה,

מקפל את הפיתה על הגבינה ואוכל

להכניס משהו סביר לבטן

אבא האכיל אותי בשר נא, נשארתי בחיים

לא כמו הזקן עם היד האחת שמת בשנתו

זה לא משנה הרבה, כי גם ככה הוא רצה למות,

הגורל עשה לו טובה

ואז הוא הזמין כרטיס לחוף פסטורלי באיזה חור,

הוא לא ידע שהוא מת

והוא פגש הרבה מתים, אבל לא ידע שהם מתים, כמוהו

מישהו אמר לי שמת לא יודע שהוא מת

זה אומר שייתכן שאני מת, ואני לא יודע

הייתי צריך כדור פסיכיאטרי כדי לא לסבול

הרוקחים חושבים שזה בשבילנו ממתקים, לתפוס ראש

הם לא מבינים שהגלולות שומרות לי על השפיות

בלעדיהם הראש הופך אבן,

ולא רק זה - יש תחושת כאב גדולה של מלכוד

אני ראיתי זקנה חולה שלא רצו לתת לה כדורים...

למרות שהיה לה מרשם, מרופא

היא התחננה, כמעט בכתה, לרוקחים

אישה זקנה חולה...

אם מישהו לא משלם למדינה, או גונב מהמדינה,

ישר מתנפלים עליו, גם על סכום פעוט

אם זה קשור בין האזרחים לאזרחים אחרים...

טוב, פה לכולם יש זמן,

הרי מה אכפת למדינה, מה אכפת למשטרה.

בלב קטן ודי רך שוכנת מורסה קטנה ומכרסמת את הלב

לעתים היא לא מורגשת, לעתים מורגשת קצת ולפעמים הרבה

אדם עם לב כזה יכול למוטט עולמות של אנשים,

כשם שהוא יכול להציל אותם מכליון

הזעם והאהבה הולכים יד ביד, כמו חוט שני, לנצח כרוכים.

>>>>>>>>>>>>>>>

ענבים מוכים על העץ

מתנדנדים חסרי אונים וכואבים

למול הלמות הברך והמגף

ענבים שואגים כאב גדול

נהנים ממרותה של המגף,

ש-די משועממת מ-כל המשחק

מתאמצת מאוד לספק את תאוות הכאב של הענבים.

>>>>>>>>>>>>>>>

הנה האשכנזי הנעלה שבר את המזרחי המסריח,

והוכיח שוב את עליונותו האינטלקטואלית

המזרחי מכסה פניו בידיו, מקונן כמה הוא דפוק,

בעוד האשכנזי מחייך חיוך ניצחון,

ומתכנן כיצד לתעל את רגשי הנחיתות שזרע במזרחי לתועלתו האישית.

>>>>>>>>>>>>>>>>

משרדי ציבור גדולים עם מיזוג אוויר,

של עובדים סוציאליים אשכנזים

ברור שהם יודעים, הם למדו לימודים גבוהים,

על מצוקות עלובי החיים

הם קראו חומר רב, ועשו מבחנים, ושמעו הרצאות

קונים סיפורים מיד שנייה על אומללות וכאב

ברגע שנגמר תפקידם, הם פשוט הולכים,

כש-כל קרביו של המטופל שפוכים לרגליהם

"מישהו אחר יחליף אותי," הם אומרים,

וצריך לספר את כל הסיפור מהתחלה.

>>>>>>>>>>>>>>>

לא תמיד הייתי משוגע,

וגם לא הייתי זקוק לתיקון

אבל נשים רעות סיממו אותי ואנסו אותי,

וגברים רעים דחפו לי סמים

ריח של אבקה לבנה ומיצי קוס,

מתערבבים ברעלים ואלכוהול בתוך ירח טובע

האדם משוטט בלילות בשעות הקטנות,

ומחפש את עצמו שאבד

הרוח שואגת והירח מכשף,

מכשפות צוחקות בכל פינה.

גברים חסונים וקשוחים תוקעים בו מבטים,

כאילו הוא היצור הכי עלוב בעולם

ונשים טובות עם עבודה מסודרת,

נמנעות במופגן ליצור איתו קשר עין

"אנחנו לא מתייחסות לזבל אנושי,"

קצת פוחדות, קצת בזות

יושב בחדרי מדרגות ומעשן סיגריות,

ומסביבו השקט מהדהד בחיים שנתלשו ממנו.