הייתי וברחתי

יש איזה עץ שאני מפחד ממנו

זה לא סתם עץ, זה עץ שנמצא אצלנו בחצר

מושיקו אמר לי שפעם העץ הזה היה נוכל,

שבא לסבא כשסבא היה צעיר וגר כאן

והוא דפק בדלת וניסה למכור לסבא ביטוח שלא קיים,

אז סבא הפך אותו לעץ,

כי סבא היה קוסם גדול

ומאז העץ הזה עומד כל השנים באותו המקום,

וממלמל קללות ושונא את כל מי שבא לבית,

וזומם להרוג את כל בני המשפחה שגרים בבית

מושיקו אמר שיום אחד העץ יוכל לזוז,

והוא יבוא אלינו כשנישן,

ויתקע את הענפים שלו לעיניים שלנו, ולגרון שלנו

כל פעם שאני עובר בחצר, אני מסתכל על העץ,

והעץ מסתכל עליי,

ונדמה לי שהוא מביט עליי בשנאה, ומקלל אותי בלבו,

כאומר "עוד יגיע היום שלך, ילד. היום שלך ושל כולם."

המסך היה פתוח, ואני עמדתי עליו כמו חיה,

כמו יצור, כמו ליצן לבדר את הקהל

אמרתי להם שלא טוב היות אדם לבדו,

ואהבה זו מילה שמכילה הרבה יותר

ממה שמציגים אותה במדיה, עד שהאמינו

שאהבה זה קיטשי,

שאהבה היא בכיינית, רגשנית וחלשה

אבל זה לא נכון, הם לא יודעים מה זו אהבה,

אחרי שרידדו אותה ושחטו את דמה

על מסכי הטלוויזיה ובשירים

אני פיזרתי לבבות, אבל הם אמרו שהעולם אכזר

אני דיברתי על נתינה, אבל הם אמרו שצריך להיות חזק

הם לא הבינו את היסוד של האהבה, וכל מה שקשור בה

קראו לי בלגלוג "רוחני" ו"היפי",

ואמרו שאני חלש ומתנהג כמו בחורה

"מתרומם", הם אמרו לי

זרקו עליי עגבניות כשהמסך היה פתוח,

ביזו אותי ועלו לבמה,

הפשיטו אותי מבגדיי ודחפו לגופי חפצים,

דקרו בי בסכינים, הטילו בי מומים,

וכל זה כי הם פשוט לא הבינו, לא הבינו,

כמו אדם שלא מבין על מה דורכות רגליו

הלכתי נכה ופגוע לביתי הדל,

שהם הרסו עד היסוד

הם ניסו לזרוע בלבי שנאה, כדי שאהיה כמותם

כדי שאומר "אין דבר כזה אהבה"

העדינים ביותר היו צוחקים ואומרים כמדברים לשוטה -

"מה קרה לך? זה שטויות, אין דבר כזה אהבה,

אהבה זה רק בסרטים, אהבה זה רק באגדות,

אהבה זה רק בין גבר לאישה,"

אני הייתי מביט עליהם באכזבה, והם היו טופחים על גבי,

כמו על גב ילד תמים ופתי, ממלמלים - "אתה עוד תתבגר,"

אבל הם לא הבינו, הם פשוט לא הבינו,

את מה שאחרים ידעו, את מה שאני ידעתי,

שהאהבה אינה חלשה וקלושה,

היא הכוח ב-ה' הידיעה

היא מביאה מזון ומשקה אל פיהם,

והיא נותנת להם את היכולת לחשוב ולנוע,

היא מורידה את הגשם ומטילה את אור השמש,

היא מצמיחה את הצומח, הפרחים, העשב, עצי הפרי

היא שותלת רעיונות והמצאות,

היא מספרת סיפורים, ורוקמת שירים ומנגינות,

היא מחזיקה את החפצים, הדומם, הצומח והחי על פני האדמה

היא גורמת לכוכבים לחוג במסלולם

היא נותנת לכל חי יכולת לקום בבוקר, ולקוות למחר

היא נותנת טעם לחיים גם לדגים כמו לאדם

היא גורמת ללב לפעום ולריאות לשאוף אוויר

היא מפעילה את חמשת החושים

בזכותה העולם עדיין שורד,

בזכותה בני-אדם עדיין קיימים,

בזכותה יש אוכל ומשקה ואוויר,

אהבה היא חזקה יותר מ-כל דבר,

והיא היסוד של החיים

בלי אהבה דבר לא היה קיים,

אפילו לא אלוהים.

השמש קופחת בראש

הלכה עוד סיבה לחיות

במקום זה נעיין בג'ורנל

נראה חתיכות בים

עם ציצים קופצים,

ציצים מקפצים,

נצבוט להן חיש בישבן

הו, כמה טוב לי לחיות

כשאין לי ממש כלום מה לעשות

הו, כמה טוב לא לדאוג

למשכנתה, אישה ותינוקות

אני רק יושב לי,

יושב ובוהה לי,

במרפסות השכנות

אבדה התקווה מהעולם

נשאר רק ללקק את הזמן

לעשות סקס חסר משמעות

לזמר שיר לכת ישן

אבדה השלכת,

התאבדה התנשמת,

נשאר רק להתאדות עם הזמן

הו, איזה יום עצוב לבכות

כשאין ממש בשביל מה לחיות

הו, איזה אבדון מתוק

נשאר רק לגהק עוד ועוד

ימים של עופרת,

בלי תכלית ובלי פשר,

פשוט לתקוע כדור בראש.

זה לא נורא קצת למות לפעמים

>>>>>>>>>>>

שירים של קבר ברדיו,

שתי נשים יפהפיות עושות סקס זו עם זו,

עתיד מלא בחוסר וודאות,

אני לא יודע מה אני אעשה עם עצמי בתקופה הקרובה

היא אומרת שקצת כואבות לה השיניים,

היא הזניחה אותן הרבה זמן

היא שכחה להתקלח ולסדר את השיער,

היא לא הסירה שיער מהגוף

היא שותה קפה חזק עם הרבה סוכר,

כואבת לה הבטן, אבל היא לא מטפלת

היא אוכלת אוכל לא בריא,

זול ולא טרי

כבר זמן מה שהיא לא קראה ספר

היא יושבת מול החלון הפתוח, וקר לה

היא לא מדברת בקול רם, היא שקטה, חרישית,

כנועה

אני חושב שהיא מחכה,

אני לא יודע ל-מה

כואבת לה הבטן,

והיא לא אוכלת, היא מקיאה.

את לא מתפנקת לא מפנקת לא מפונקת

את לא מתייסרת לא מייסרת לא מיוסרת

את לא מחייכת לא מחייכת לא מחוייכת

את לא צוחקת לא מצחיקה לא צוחקת

את דוגמה רעה לקהילה

ואני לא... אני לא... אני פשוט לא

ואת כל-כך כן, הרבה כן, יותר מדי כן

אין לי מה לעשות בקהילה כשאת כל-כך כן

אני אגמור בשיר מזמור, נר לי דקיק.

הבדידות חדה כמו תער, היא חותכת מבפנים

מאהבה סוערת נשארו רק סימנים

ואני הרי שלכת במקומות מסוימים

מקווה למצוא שבילים, עדיף מסומנים

ואת לא גומרת, את גומרת בלעדיי

אין לך לאן ללכת, רק להילחם עליי

בתוך אבני בזלת את חוצבת את דמותי

זו לא האהבה הריקה שלך שהרגה אותי

זו תחמושת בלתי מסומנת של איש בלי עלים!

זו תחשושת בלסי מתומנת של שיש בלי אלים!

זו תפזורת לא מקוונת של שיר בלי מילים!

אלו אנשים שלא קיימים בכלל,

והם כותבים שירים!