הייתי וברחתי

העיניים בוערות כמו פנסים, והעין הגדולה זחוחה

יש גדרות תיל פרוצות ומוקשים מפוצצים,

קופסאות שימורים פתוחות מלאות גשם, מטבעות קטנים וחרקים

וכשאתה קם בבוקר אתה מושלך לעולם המנחם בחסדים קטנים,

המייסר באכזריות גדולה,

ויש לך קפה של בוקר כמו בכל בוקר מזוין על האדמה הזאת

הם יורים ומפציצים, והאדמה בוערת,

כשהם לא רק עורפים ראשים, הם אוכלים אנשים,

ככה לפחות אומרים בתקשורת

החתולים הדרוסים בפתח-תקווה שאתה רואה, זה לא תעתוע,

מישהו באמת עבר עליהם עם הצמיגים

ליד פחי-הזבל שורצים החתולים הזכרים הגדולים,

נוברים באשפה ומנסים לנגוס בציפורים

כלבים לא אוכלים ציפורים

גבר-גבר על ביצי ברזל הולך עם רצועה קצרה,

ומחזיק בקושי (על אף שהוא חזק) מפלצת כלב,

שמושכת ברצועה בחיפוש אחר תחת ילד קטן לנגוס

הילד חוזר לבית ריק אחרי בית הספר, ומשחק במשחק הווידיאו,

ואוכל את האוכל הקר שנשאר מאתמול,

ופותח ספר שרחוק ממנו שנות אור,

ואימא ואבא אומרים שזה מאוד חשוב שהם יעבדו,

אחרת לא יהיה בית ולא יהיה מה לאכול,

ולא יהיו בגדים לחורף, ולא יהיה מיזוג וחימום

ויש הרבה נימוקים חכמים והגיוניים למה הילד צריך להישאר לבד בבית,

אבל בסופו של דבר, בשורה האחרונה, הילד צריך להישאר בבית עד הערב לבד

אבל הילד לא פראייר, והוא יוצא מהבית, ומשטט ברחובות,

ונדבקים אליו אנשים מאוד טובים שהם טיפוסים מפוקפקים,

והם אומרים לו תעשה ככה וככה, וניתן לך הרבה מהטוב הזה,

והוא עושה, ומדרדר לפשע, ומדרדר לסמים,

ומוצא את עצמו בגיל 19 בכלא אחרי פטור צבאי,

מסומם נרקומן וקרימינל, עם הורים שמאשימים זה את זה בחינוך קלוקל,

למרות ששניהם החליטו שהוא ישאר לבד בבית אחרי בית הספר.

>>>>>>>>>>

עריכה

תל אביבים מטומטמים. הם חשבו שיהיה פה את השיר של מייקל ג'קסון :)

אקמול יורד בגרון כמו מים

יותר נכון, כמו משקה קל,

מי שותה מים...

מעשנים, משתעלים, נחנקים, משתעלים

מזג-האוויר החורפי הנפלא לא עושה טוב למערכת הנשימה שלנו

קליפים לתוך האוזן, ברקע העין,

שירים בלונים, בלונים שירים

ילדים קטנים שלא מכירים את הדוד שלהם,

אחים טובים שלא מדברים עם אח שלהם

אני מרשה לי גם אני לקנות ממתקים לבטן,

עוגיות שוקולד וקרם, גביעי גלידה מה קוראים אותם טילון

אני מניח על הפיתה התימנית כמו פרוסות גבינה צהובה,

מקפל את הפיתה על הגבינה ואוכל

להכניס משהו סביר לבטן

אבא האכיל אותי בשר נא, נשארתי בחיים

לא כמו הזקן עם היד האחת שמת בשנתו

זה לא משנה הרבה, כי גם ככה הוא רצה למות,

הגורל עשה לו טובה

ואז הוא הזמין כרטיס לחוף פסטורלי באיזה חור,

הוא לא ידע שהוא מת

והוא פגש הרבה מתים, אבל לא ידע שהם מתים, כמוהו

מישהו אמר לי שמת לא יודע שהוא מת

זה אומר שייתכן שאני מת, ואני לא יודע

הייתי צריך כדור פסיכיאטרי כדי לא לסבול

הרוקחים חושבים שזה בשבילנו ממתקים, לתפוס ראש

הם לא מבינים שהגלולות שומרות לי על השפיות

בלעדיהם הראש הופך אבן,

ולא רק זה - יש תחושת כאב גדולה של מלכוד

אני ראיתי זקנה חולה שלא רצו לתת לה כדורים...

למרות שהיה לה מרשם, מרופא

היא התחננה, כמעט בכתה, לרוקחים

אישה זקנה חולה...

אם מישהו לא משלם למדינה, או גונב מהמדינה,

ישר מתנפלים עליו, גם על סכום פעוט

אם זה קשור בין האזרחים לאזרחים אחרים...

טוב, פה לכולם יש זמן,

הרי מה אכפת למדינה, מה אכפת למשטרה.

איך אני אמורה להתמודד עם מה שקורה עכשיו?

הוא אמר לי לא לזוז, אז אני לא זזה

הוא אמר לי להיות עירומה, אז אני עירומה

הוא אמר לי לא לדבר, אז אני לא מדברת

והוא נוגע בי בכל מיני מקומות,

ומשפשף את הגזר שלו עליי

ואני רוצה לדבר, ואני רוצה גם לגעת,

אבל הוא אמר לי לא

וזה לא נעים לי, וזה גם מחרמן אותי,

אבל הוא אמר לי לא.

הוא לא אמר כלום,

וגם היא לא אמרה כלום,

אבל נדמה היה לה שהוא אמר משהו,

אז היא שאלה "מה אמרת?"

והוא ענה "כלום,"

אז היא אמרה "היה נדמה לי שאמרת משהו,"

והוא ענה "לא, שום-דבר,"

אז היא שתקה ואמרה "חבל,"

אז הוא שאל "היית רוצה שאני אגיד משהו?"

והיא ענתה "כן,"

והוא שאל "מה למשל?"

והיא ענתה "שאתה אוהב אותי,

ואתה רוצה לזיין אותי,"

אז הוא שאל "ואם אני אגיד את זה,

מה יקרה?"

והיא ענתה "אני אוהב אותך בחזרה,

ואסכים לזיין אותך,"

מרדים אותי להישאר כל-כך מאוחר,

כשאת מקלפת את הגרביונים,

ומסירה את האיפור,

ונכנסת למיטה בפיג'מה,

ומחכה להאנקי פאנקי כשאני כל-כך עייף...

לא אכפת לי להתחמם מחום גופך,

ולחמם אותך בחום גופי,

ואולי קצת לגעת בשביל מגיע אנושי,

אבל סקס מיוזע ומלא במאמץ -

ממני והלאה

כשאת מסטולה את לא נראית סקסית,

את חמודה מדי,

שבא לי לחבק אותך כמו דובון,

ולאהוב אותך המון,

אבל בחיבוק של דוב,

ובקולות של עוגיות קרם,

ולא חיכוכי גומי בבשר הרך.

קו הגלישה היה תפוס,

בגלל זה לא יכולתי להגיד לך שאני צריך לחרבן,

ואת חשבת שאני עזבתי את השיחה באמצע סתם

באמת עזבתי, אבל לא סתם

ועל המיטה יש מלא בובות נפוחות מלאות סמרטוטים,

ואני עקרתי להן את עיניי החרוזים כדי שלא יראו,

אותי מאונן וחושב עלייך, כמה את יפה,

וכמה את מפתה בתנועות גופך השיכורות החושניות

ואכלתי את השוקולד הזה עם פצפוצי האורז,

ובאמת עמד לי גדול, כי זה שוקולד שמעמיד,

ואת אמרת לי "תאכל אותו רק כשתהיה עם מישהי,"

ולא אמרת למה, ואני לא ידעתי,

אבל השתמשתי בנשק החדש כדי לחשוב עלייך

ועכשיו אני מוטל עייף עם סימנים של זרע,

וצריך לנגב בנייר טואלט,

אבל חשבתי לכתוב לך את השיר הזה כשאני מוכתם,

כי את אוהבת דברים קינקיים כמו

אדם שגומר על עצמו וכותב שיר,

בעוד הזרע מכתים אותו

כי את המותק המשוגעת שלי, ואני אוהב אותך.

אז אני מתחרט באמת שלא אכלתי את הקרמבו ההוא,

כי אם הייתי אוכל, זה היה מגרה אותך,

ואז היית שוכבת איתי, ואחר-כך היינו מתקלחים ואוכלים

ואחרי זה היית מבטלת את הפגישה עם החבר שלך ולא עונה לטלפון,

וחושבת איתי איזה תירוץ לתת לו

ואז היית נכנסת ממני להיריון, ונוסעת לקליפורניה לבד,

ואומרת לי שלא תדרשי ממני דבר

והיית הופכת לשחקנית גדולה, או זמרת בארים אדומה,

והילד היה אמריקנו לכל דבר

ואני הייתי בינתיים מספיק להקים עסק גדול,

וגם לפשוט את הרגל בצורה כלשהי,

והייתי נוסע אלייך לקליפורניישן להתחיל חיים חדשים

והיית מקבלת אותי, והיינו מגדלים את הילד ומזדיינים מלא,

ובסוף חיינו היינו מוצאים את עצמנו זקנים ושמחים,

עם בועת אושר צפה לנו בתוך הראש

והיינו רוקדים בסלון הרחב למוזיקה ישראלית משנות השבעים,

ומוכנים לצאת לגלות מרצון בעולמות מוזרים אחרים

אבל לא אכלתי את הקרמבו הזה,

ואת אמרת מיד שאת צריכה ללכת,

וברחוב ליד הבית דרסה אותך משאית,

ולא שרדת,

וכל מה שכתבתי לא קרה.