הייתי וברחתי

הירח החליף צבעים וצורות, וגם הכוכבים הסתדרו במבנה שונה

ביום שלו, שלה, שלהם, שום-דבר לא השתנה

היא ישבה על אותו ענן, ומצצה את אותם כדורים,

שמוצצים לה את השכל

והוא מזג כפית תאווה ומנת תשוקה לנקטר הזה,

שלא היה בו דבר מלבד עשן ואש

היא הלכה יחפה, בכותונת דקה,

והוא בחצי מגפיי עור לבוש כמו למלחמה

היא שקעה לתוך המיטה עם ספר שירה,

והוא ניהל מלחמות וירטואליות על צג המחשב

שום-דבר לא השתנה

כשהם עושים סקס זה הוא שלוקח אותה,

וזו היא שנכבשת כדרך של שגרה

הזאבים בחצות הלילה משחרים לטרף עמוק בתוך תודעתו,

כשהיא בוהה בתקרה עם ירח אטי שמחליף צבעים וצורות,

מגיח ונחבא שוב בין העננים

כשהם ישבו אל השולחן, הוא יאכל את הסטייק מנומס, יעיל ומעשי,

והיא תלגום קלות מכוס היין, תביט לעבר החלון,

ותשאל לאן הם הולכים

כבר הגענו, הוא יגיד.

אנחנו לא מתווכחים יותר מדי עם ההרים הגדולים,

שיש להם מזוודות של כסף בגראז',

ויכולת להעלים אותך ואותי כאילו לא התקיימנו מעולם

פשוט כמו שילד קטן לא יתגרה בנער שרירי,

שיכול לקפל אותו כמו כדור

אבל אנחנו דואגים שמגרש המשחקים שלנו יהיה נקי,

ובריונים, אני לא רוצה להגיד ערסים,

לא יקחו לך את הכדור כשאתה משחק לבד כדורסל במגרש השכונתי,

כדי לעשות תחרות קליעות של רק כדור אחד, וזרוק אליי רגע את הכדור,

כשאתה עומד בצד כי הם גדולים וחזקים ממך,

ואחר-כך הם זורקים לך כאות תודה את הכדורסל ישר לתוך הראש,

וחושבים שזה בצחוק, אבל בעצם אומרים שאתה לא שווה

סרטים מפארים את הביזארי, ושירים את הרגשות,

וסרטים מפארים גם את האבסורד, ושירים הופכים חוסר-טעם לטעם

ויש יותר מדי אשליות

אבל אני זוכר אותי ברחובות הקטנים חוזר אחר-הצהריים,

מבית-הספר או מבית של חבר,

ושואל מה יש לי, מה יש לי ללכת בו, מה אני רואה

את הרחוב, והאנשים שגרים בו,

הרגעים המתים והרגעים המשעממים,

בו בן-אדם מורח גבינה על פרוסת לחם,

וגבר יושב ליד החלון עם בירה

שום-דבר לא הולך לשום-מקום,

כי החיים באמת זה לא תחרות מוזיקה,

או תכנית ריאליטי מבויימת,

ובטח שלא סרט הזוי שמפאר משהו קטן, איזה רעיון,

לממדים מפלצתיים

החיים זה הרגעים בהם כלום לא קורה,

ואנשים פשוט חיים בהם, חיים. 

מתווכח עם עצמי שעות

אולי עשיתי משהו לא בסדר

אולי שמתי יותר מדי מלח בפירה

אולי קצצתי יותר מדי בצל

אבל בכל זאת הארוחה טעימה מאוד

עם הרבה פלפלים חריפים וצנון,

כמו שאנחנו יודעים

ובעיתון "הארץ" האשכנזי העליבו את בעלי הזקנים,

אמרו שאפשר לאסוף מבין שיער הזקן פירורי חרא

אבל ידוע שאשכנזים, בעיקר שמאלנים,

הם אנשים חולים

יש להם תסביך שואה,

ולכן הם מלקקים את הרקטום של שונאיהם,

ובזים לשורשי תרבותם, דתם, והמסורת שלהם

אולי לאדם מסוים יש הרבה שכל,

אבל השכל שלו לא נמצא במקום הנכון

יש אנשים שגאונים בלהמציא אידיאולוגיות דימיונות,

ויש אנשים שכשהם הולכים ברחוב,

הם רואים את הרחוב,

ולא את עצמם.

אני מגיע מהרחוב השישי, שנת 88,

מאיפה שאבא שלי נעלם, לפני המון זמן

מוריד הילוך בוואדי,

ליד רחוב 69

מרי התחתנה, וג'ק התחרפן מסמים,

היא מבקרת אותו כל יום שישי

אלו היו הימים הכי טובים בחיי,

קיץ 88

לא אשכח את השנה הזו לעולם

עכשיו הכול שונה,

הלך והתאדה ונפל בתהומות הבינוניות

הטוב והחזק ש-כל מילה שלו בסלע,

רזה כמו מקל ואוכל דייסה בבית אבות

זה יחזקאל שפעם היה שאקל,

והיה מסוגל לאכול אבנים

היום נושאים אותו כמו נוצה לשירותים.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

למרות כל השנים, אני אוכל גיר,

גם באותו היום, קיוויתי שתהיי איתי,

ואכלתי גיר

ואת הלכת,

לעולם לא אתן לך ללכת שוב

אפילו אם אהיה כורסת טלוויזיה,

תמיד תשבי עליי, עם התחת הסקסי שלך,

והשמש תזרח על עורך, ואת תפליצי,

בתוך הכורסה שהיא אני.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>

יש לה חיוך שמזכיר לי ימים של נעורים,

בהם הכול היה צבוע בשמיים שמש כחולים

עכשיו אני שבור וקצוץ,

מתפרק ובוכה

יש לה חיוך שרואים בהם גשם קיץ,

אני אוהב להסתכל בעיניה ולראות את עצמי

ילדת טבע שלי, איך היא ברחה ממני

לאן נלך, לאן נלך עכשיו,

לאן נלך?

לאן נלך, ילדת טבע יפה?

לאן נלך עכשיו?

בוני ציפתה מאוד לשיחת החיזור של קלייד

הוא היה מקסים ומפנק, וידע לדבר בשנינות שופעת

כשהוא צלצל, היא ענתה

"הלו?"

"אה... שלום. בואי."

"קרה משהו, קלייד? למה אתה ככה?"

"לא, הכול בסדר... בואי."

"מה נשמע?"

"בסדר,"

"מה אתה עושה?"

"כלום,"

היא שתקה,

"למה את שותקת, בואי,"

"טוב, ביי,"

קלייד הרים את הכדור לחבטה, וחבט,

הכדור הירוק חצה את המגרש לאורך,

ובוני חבטה בו במרץ ובריכוז,

תוך שהיא שומרת על תנועת רגליים גמישות

הכדור פגע במצחו של קלייד, שנפל על המשטח הירוק,

ורייר בצחוק מטורף

"קלייד, מה קרה לך, קלייד? למה אתה ככה?"

הוא קם וניסה מתנודד להרים לחבטה,

הוא חבט, אבל הכדור עף גבוה ויצא מגדרות המגרש,

אל שאריות המגרשים האחרים

בוני הביטה בו נדהמת ומשושעת,

"זה לא ככה," אמר קלייד, "זו רק תקופה,"

הוא פנה הצידה לצד המגרש והסניף שורת קוק,

על קלף בעזרת קשית

"עכשיו זה יהיה בסדר," הוא אמר מצחקק,

והרים את הכדור לחבטה,

אבל במקום לחבוט בכדור, חבט בראשו

בוני הביטה בו נדהמת, עדיין בעמדת חבטה נגדית,

והוא צחק לעצמו ונגע בראשו, מראשו זלג דם

"זה כלום," אמר לבוני, "רק מכה קטנה, הנה אני משחק,"

הוא הרים לחבטה, ובמקום לחבוט עיניו עקבו אחרי הכדור,

עולה ויורד, וזהו

הוא עמד קפוא, ואז ניסה להזיז את ידו הימנית, היא לא זזה

"טוב, אני חושב שאני אתן חבטה אחרת," הוא אמר,

הרים את הכדור הירוק בידו השמאלית, וזרק אותו אל בוני

בוני נתנה לו ליפול לידה בלי לנסות לחבוט בו

"ככה לא משחקים, קלייד, מה קרה לך? למה אתה ככה?"

"אני חושב שאני אעשן משהו," אמר קלייד,

ופנה לעבר צד המגרש והסיגריות.

אני בעד התאגיד, כמה שיותר - יותר טוב

כדי שיהיו יותר גופי תקשורת,

ולא מעט שיובילו את דעת הציבור

כי בעצם תקשורת היא מעצבת דעת קהל,

משהו כמו שטיפת מוח,

ואי-אפשר להילחם בזה,

הרי גם עיתונאים בני-אדם,

והם מנסים למכור את האג'נדה שלהם

אבל אם יהיו יותר גופי שידור, ולא פחות,

יהיה יותר מקום ליותר דעות,

ובעצם כל אחד יוכל לבחור את שטיפת המוח העדיפה עליו

זה הרע במיעוטו,

משטרים חשוכים מתהדרים בדרך-כלל במעט גופי תקשורת,

ולכן צריך לעשות ההפך, להיות נאורים יותר,

עם יותר דרכים להעביר מידע ומוזיקה וסגנון

אבל כמשתמע מזה - אני נגד לסגור את רשות השידור,

הגופים יכולים לפעול במקביל,

כמו שיש שמעדיפים עיתון הארץ, ויש שמעדיפים מעריב או ידיעות

ולמרות הטענות נגד גלגל"צ, גם היא בסדר,

האחריות שלה היא לחיילים, היא תחנה צבאית,

ומחובתה להעלות להם את המורל

ואם יש שירים שמדכאים - היא לא משדרת, ובצדק,

בשביל זה יש עוד תחנות, וכמה שיש, ויש הרבה, צריך יותר

באים לגלגל"צ בטענות בגלל בחירת הפלייליסט,

ומעמדה כתחנה פופולרית מאוד

אבל אם היא תשנה את הפלייליסט,

היא לא תהיה פופולרית כל-כך

אה!

אז מה עשינו בזה?

מאזין הוא מאזין, והתחנה עושה לו טוב,

פגיעה בפלייליסט מתוקף מעמדה של התחנה,

תפגע במעמדה

מי שקובע הוא המאזין

זה לא שאנשים מקשיבים ל-מה שנותנים להם,

בגלל שזה גלגל"צ,

אלא בגלל שזה עושה להם טוב,

ואם זה לא יעשה להם טוב, הם יברחו

גלגל"צ היא לא מונופול תקשורתי, על אף מעמדה,

מי שלא נאה לו - שיחליף תחנה

מעמדה מגיע אליה מהמאזינים

יש הרבה תחנות רדיו,

וכמה שיהיו יותר - יותר טוב

כנ"ל גם לטלוויזיה ואתרי אינטרנט.