הייתי וברחתי

"משטרת המחשבות משנה סיסמה, עבור."

לא, זה לא הקטע שלי, אני בעסקי הריגול,

אני מאזין לשיחות, ופורץ חשבונות אנשים,

אתם יכולים לקרוא לי ג'יימס בונד.

- הוא מדבר כאילו הוא קיים,

מה, הוא לא יודע שהוא לא קיים?

"אדוני, מדברים מהמשטרה הפדראלית,

אתה מתבקש להנמיך את הגובה שלך,

ולהוריד פרופיל. אתה גורם זר לא טוב למערכת שלנו."

+ הבן-אדם מוסר שהוא לא מתכוון להתנצל על זה שהוא חי.

- איזה מן מילים אלה, "לא מתכוון להתנצל על זה שהוא חי"?

אף-אחד לא אמר לו למות, רק שיסתום את הפה שלו!

+ הבן-אדם מוסר שהוא יגיד מה שהוא רוצה,

מתי שהוא רוצה,

איך שהוא רוצה.

+ זה פה מרד!

חיסול ממוקד זו אפשרות מצויינת לסתימת פיות.

"יש לי פה גורם שמחבל במסך העשן,

וחושף את הצביעות של החברה והתקשורת.

הוא מודע לזה כמה בן-אדם הוא שביר?"

+ הבן-אדם מוסר שהוא לא פוחד, והוא שם עליכם זין.

- מה זה המילים האלה, "שם עליכם זין"? 

זה לא תרבותי לדבר ככה...

אבל כשחושבים על זה שהבן-אדם מזרחי וחסר השכלה...

+ הבן-אדם רק רצה להעיר שלאשכנזים יש תסביך שואה.

"אדוני, שוב פעם הוא פרץ את המסגרת,

הוא אומר דברים שאסור שייאמרו!"

חיסול ממוקד זו אפשרות מצויינת לסתימת פיות.

+ הבן-אדם מוסר שהוא לא פוחד, והוא שם עליכם זין.

- עוד פעם הוא שם עלינו זין? ש-ישים אבטיח, זה יותר טעים.

היי, מישהו פה יודע את ההבדל בין טעם של זין לזה של אבטיח...

מעניין...

"הוא מתחכם, אדוני."

חיסול ממוקד זו אפשרות מצויינת לסתימת פיות.

+ הבן-אדם מוסר שהוא לא פוחד, והוא שם עליכם זין.

- אולי נארגן לו איזו "תאונה" קטנה...?

האמת שאנחנו פשוט בוערים מקנאה. 

איך יש לבן-אדם אומץ להגיד את מה שהוא אומר...

- זה לא רק זה, זה כל סגנון חייו, דעותיו ואמונותיו

- הוא עושה צחוק מהסדר החברתי שאנו מנסים לתכנת בו את האנשים...

"דרושה פעולה נחרצת נגד כל המסיתים למיניהם שדוגלים במחשבה חופשית!"

+ הבן-אדם מוסר...

הגשם היה אכזרי, כמו אבנים על הראש. הוא נכנס הביתה והתנשם בכבדות. הוא שמע אותה שוכבת במיטה, מעשנת. "את לא יכולה לעזור לי כאן?" הוא קרא אליה בתוכחה, "זה לא כיף כל התוהו ובוהו שהולך בחוץ," היא לא ענתה. הוא פשט את המעיל והשליך אותו על הכורסה, הלך להכין לו קפה. "איפה הסוכר המזוין?" הוא קרא, היא לא ענתה, "לא משנה, מצאתי," הוא ישב ושתה מהקפה, ועישן, ושמע ברדיו מקוטע את השירים שדיווחו שאין שום תקווה והכול חרא. הם באמת יודעים לעודד אנשים, הוא חשב לעצמו בציניות, "את יודעת?" הוא קרא אליה, "אני חושב שמנסים לייאש אותנו בתקשורת. כדי שלא נעשה פה מהפכה. אבל אני אומר שצריך מהפכה. המדינה הזאת מתנהלת כמו מדינה מלפני מאה שנה," הוא צחקק, "לא סתם מישהו אמר שהפוליטיקאים חיים במאה אחרת. הם חיים במאה התשע-עשרה המזוינת!" הוא לגם מהקפה והראש שלו הסתובב. הוא חשב שהוא על סף התמוטטות עצבים, אם לא יירגע מ-כל הבלגאן שחודר לחייו. הוא חשב עליה במיטה. "את עושה בשכל," הוא אמר, "כל היום במיטה בסבבה, כי באמת לאן יש ללכת. כל הזמן אני מתרוצץ בכל מיני סידורים ועניינים שלא נגמרים. זין על הכול. שכולם יילכו לעזאזל ויעזבו אותי בשקט. אבל לאאאא... אני כמו מטומטם הולך מ-פה לשם, משם ל-פה, מתרוצץ, חוזר, נאבק, מנצח, מפסיד, מצליח, נכנע, וכל המלחמות האלו בשביל מה, בשביל מה?" הוא לא חיכה לתשובה, והיא באמת לא ענתה. "חרא של מדינה!" הוא צרח, "אבל זה המקום הכי טוב להיות בו. הגוף שלך יכול ללכת לאן שהוא רוצה, ולעשות מה שהוא רוצה, אבל המוח כלוא בקופסה. כי יש כאן משטרת מחשבות מזוינת. אנשים מספרים לי את הדעות שלהם, וזה בדיוק מה שאומרים בתקשורת, זה לא באמת הדעות שלהם, אבל הם חושבים שזה כן. משטרת מחשבות מזוינת." הוא לגם מהקפה, "אבל לך זה כבר לא אכפת, כי את כבר לא פה. הכוחות שלך נגמרו ואת פרשת מ-פה. אני קראתי עלייך קדיש באמצע הלילה המזוין כשירד גשם כמו עכשיו, אפילו אלוהים בכה כשקברו אותך. את בגן-העדן, ואני פה, אוכל את כל החרא!" והוא העיף בחבטה את כוס הקפה שהתנפצה על הרצפה. הוא תפס בפניו ומירר בבכי. "לא נורא, אימא. העיקר שטוב לך, העיקר שטוב לך..." 

אני מתלבש,

עם הזמן אני מתלבש יותר

יש לי מכונית יפנית חדישה עם נעילה אוטומטית,

בית עם מיטות רכות ומסכים גדולים,

קולה מהברזים

יש לי אישה מתוקתקת רעה מלאה כסף,

ומאהבת מתוקה ואוהבת מלאה קימורים וחיטובים

יש לי ילדים שישאירו אותי למות לבד כשאהיה זקן,

וכלב לברדור צעיר שיישאר איתי עד שאחד מאתנו יילך

אוסף של דיסקים מ-כל מיני ארצות,

מכסים את הקירות, גולשים מהמדפים

עליית גג מלאה ספרים עתיקים וכאלה שלא אקרא

כיסא נדנדה, עציץ מטפס, שולחן סנוקר

יש לי מכונת מוזיקה, ג'וק בוקס נדמה לי קוראים לזה

יש לי מקרר שעושה קרח

אבל אין לי כישרון באומנות,

ואני לא מצליח לאהוב

הלב שלי מלא סדקים,

ולא רואים את זה על הפנים שעברו מתיחה

הגוף החזק והשזוף שלי מצליח להסתיר את החולשה,

שבעצם שום-דבר לא משנה, ולא יקרה כלום אם אמות מחר

סידורים וערימות של כסף, חשבונות בנק פיקטיביים

השקעות פה ושם, חופשות בעוד בית בארבי בעיר לגו על הים

באמת אני אדם טוב, אבל רק עמוק-עמוק בתוכי פנימה,

מתחת לכל הקליפות העבות, מתחת לציניות ולסרקזם

לפעמים אני מתמוטט על זגוגית החלון בקומה הארבעים ושניים,

ואומר אני קוף בכלוב, לא אתם, אני,

ומקווה קצת שהשמשה תישבר ואפול

מכונית עם ריח ניילונים, וכיסאות שעדיין מריחים בריח העור,

דאודרנטים, מטהרי אוויר, קרטונים ריחניים בצורת עץ ירוק על מראת המכונית,

שום-דבר לא מצליח לגרש את הסירחון שאני מרגיש 24/7 מעצמי

תקראו לי בובת שעווה, אבל מה שעושה לי טוב זה אלכוהול במידה,

זה עונג מזוכיסטי - כי הוא גורם לכאב לצרוח.