Dream, Imagin, Create

והאוויר היה פשוט מדהים. הרגשתי אותו על קצות אצבעותיי,,והעברתי אותו הלאה. הבטתי קדימה, כשאני יושב על ספסל התחנה, והסתנוורתי קלות מהשמש הרכה של הבוקר, שהציצה מבין ענפי העץ העירום. נשמתי שוב.

איזה יום נפלא.

לפעמים, כשקוראים לי לבמה אחרי ההצגה, בהשתחוויה ובתודות

קשה לי לקלוט שמתכוונים אליי

ואני שואל את עצמי: למה שיודו לי? אני רק לוחץ על כפתורים

גם לא יודע מה לעשות שם, הבמה היא לא המקום שלי.

אבל זה מאוד מחמיא.

אף כי אינני מבין את הסיבה לכך.

התחלתי לעבוד כעוזר במאי ואחראי על המוסיקה בהפקות של אמי (במאית, שחקנית, כאלה) לשארית החופש. בינתיים הולך מצויין! אני אחראי גם על התאורן, שולט במצב. אני אוהב את ההרגשה הזאת וגם המוסיקה מעולה. יש לי גם view מצויין.

האחראי על המיקרופונים די חתיך. אז בהחלט יש לי view מצויין~

שניתן להצגה להתחיל?