לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

I Don't Want To See This Nightmare


האמת של כל אחד מאיתנו, היא שקר בעיני האחר.

כינוי:  Ordinary Female

מין: נקבה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2014    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2014

סוף שבוע "רגוע".


סוף סוף יצאתי עם חברים, וממש באמת. חזרתי לפני כמה דקות וזה פשוט עושה לי טוב(: לא יצא לי המון זמן, והתגעגעתי לאנשים מהישוב. אני צריכה לקום עוד כ7 שעות. ללמידה למתמטיקה, ולאחר מכן ללכת להכנה לעבודה ואז ללמוד עם חברה למתמטיקה, פאןפאןפאן! יש מבחן מסריח, והמורה ציינה באוזניי שאני ארד ל3 יחידות אם אכשל, זונה. :|

 

יש גם מבחן באנגלית. אוף :(

לילה טוב, כדאי שאאגור אנרגיות למחר.

נכתב על ידי Ordinary Female , 24/10/2014 02:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איכות הסביבה


היום העברתי פעילו בנושא איכות הסביבה לילדים בשכבה ח' , ל4 כיתות.

הדרכתי עם ידיד טוב שהדעות שלנו דיי דומות אומנם קצת שנויות במחלוקת- 

העניין הוא שהעברנו מערך כזה: לראות סרט , לבצע עליו דיון ולשחק טריוויה.

אורכו של הסרט היה כחצי שעה ואז ברבע השנה הנותרת ניהלנו דיון עם הכיתות, ככה שלא הגענו למצב של משחק הטריוויה. 

בכל מקרה, אני הודהמתי מהחשיבה, נהניתי ממש- המדריך שאיתי היה בטוח שהם אומרים מה שאנחנו רוצים לשמוע וקרא להם שקרנים, גם אם כן, אז מה? העיקר שהם מודעים. לפי שעתי כולם דיברו איתנו בכנות , על המחשבות שלהם. 

זה היה מאתגר קצת, בעיקר עם הכיתה האחרונה. בכל כיתה היו חניכים שלי, בכיתות 1,3,4 ואת הכיתה השנייה הדרכתי דרך המש"צים בטיול שנתי שלהם בכיתה ז'. 

 

משפט לסיכום? חסרה אכפתיות, מודעות אבל אני מאמינה ביכולות, אני באמת חושבת שאנחנו יכולים לשנות משהו. אני חושבת שאפשר להשפיע ולשנות את ההרגלי לכלוך וזיהום. נהניתי בסך הכל.

נכתב על ידי Ordinary Female , 22/10/2014 01:55  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פייסלס


באופן מוזר, 

אני נהנית להיות אנונימית. במציאות אני הכי לא ככה.. אבל לא יודעת, כאן זה דווקא נחמד .

 

חסרת פנים. מוזר לבטא רגש בלי פרצוף מאחורי מקלדת ומסך. 

אני מניחה שלשם זה נועדו בלוגים ובגלל זה הם כל כך נפרדים מהעולם המציאותי והמוחשי. 

נכתב על ידי Ordinary Female , 20/10/2014 01:33  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קאצ'אפ


אז מה5/10 הייתי באשפוז, עד ה7/10 . שלושה ימים, ונחשו למה? כי התעסקתי עם חצ'קון. היה לי בצקת / צלוליטיס / חיידק / סיוט בחלק העליון של הפנים, אם הייתי יודעת איך- הייתי מעלה תמונה להמחשה.

 

בכל מקרה, היה נחמד. מסתבר שאם לא עברת 18 אז אתה עדיין במחלקת ילדים(: אחת האחיות רצתה לשמור אותי בסוף כי הייתי חמודה לפי מה שנאמר.

כמובן שישר ביום שלישי חזרתי לתפקד כמו פעם (טעות. הייתי צריכה לנוח בבית) אבל יצאתי להדריך, ויום אחרי זה יצאתי ללב המפרץ לפגישת הנהגה. הידד לאנטיביוטיקה שמחלישה אותך. תודה לאל, הפסקתי לקחת ביום שבת. 

 

אז חוץ מהעובדה שפספסתי את היומולדת של החברה הכי טובה שלי. כשהיא בדיוק חזרה מאמסטרדם, היה לי דיי אחלה. סידרתי לעצמי גשר בין כיפור לסוכות (מה שקיצצו) ...

 

כיום אני משועממת כרגיל. מתתי לפרסם עוד מה5/10. ותאמת כתבתי ממש פוסט אמיתי, אבל הוא נמחק באמצע הכתיבה. שונאת את האייפון שלי :|

 

אז ב13/10 יצאתי לסמינר הנהגה, הגעתי באיחור:( ואמרו לי לא לבוא, אבל העמדתי פני סתומה והסתננתי. יולו. 

 

חשוב לומר שהפוסט הזה נורא חסר רגש, אני כותבת אותו באדישות ובפנים חתומות. אתם יכולים לדמיין, פשוט העייפות משפיעה עלי.

 

חזרתי ב14 מהסמינר, ופספסתי את פסטיבל בשקל בגלל זה:( וגם טיול בוגרת :'( 

חברה מנצרת עלית באה לישוב, אבל בקושי הייתי איתה. כי בדיוק כשיצאתי מהבית לפגוש אותה... התחיל טפטוף. ועד שהגעתי אליהם- גשם רציני. 

 

וואי אני מרגישה רע שאני רק מוסרת מידע, אבל אני ממש מקווה שתסלחו לי. זה עדיף על החוסר פואנטה מלא הרגש וההתלהבות שלי לפעמים .

בכל מקרה, לפני שיצאתי לראות אותה אז סבתא מצאה אותי מחכה לטרמפ חזרה מהסמינר (חיכינו לאמא של ילד מהישוב שלי) וגררה אותי איתה ועם סבא למסעדה , הידד. אחר כך הלכתי להתקלח כי הייתי פיכסה של ילדה. ואז אבא הודיע שיוצאים לארוחה אצל משפחה של חרדים שהזמינו אותנו. וואלה יופי. אז יצאנו לרכסים בהתחלה בניגוד לרצוננו, ולמען האמת המשפחה שלהם הייתה חמה ומזמינה ומקסימה. נהניתי ממש, מצאתי את עצמי מנגנת בפסנתר (שאבא הביא) שירי חסידים שהם ביקשו שננגן כשהאבא משמיעה מוזיקלית מוצא את התווים (מרשים רצח) והילדים הקטנים שלו שרים. שאגב עדיין לא שומרים מגע, כי אין להם מודעות לזה . אז חזרנו. וישנתי סוף כל סוף על מיטה נוחה- עבדתי עליכם. נרדמתי על הספה בסלון.

 

אז הגענו ל15. יצאתי למסעדה עם המשפוחה, היה פנאן. וזהו, כל היום עצבנתי את אבא כשלא עשיתי מטלות, וזהו בערך. שיחקתי במחשב, והתעוררתי ב14:00 והחיים יפים.

 

ליל מנוחה אני מניחה (: 

נכתב על ידי Ordinary Female , 16/10/2014 04:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

799
הבלוג משוייך לקטגוריות: נוער נוער נוער , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לOrdinary Female אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Ordinary Female ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)