|
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 ההבדלים בין קיץ 2014 לנובמבר 1995
אנחנו שונים, בעלי דעות שונות ואמונות שונות. אנחנו מין ביולוגי אלים, שכאשר משהו לא מתאים לנו אנחנו נלחמים וכועסים וזועמים. כך קרה לפני 19 שנים. אדם נאם לשלום, וימני שכעס על מסירת השטחים נהפך לאלים, ורצח. האם דבר זה מקובל?! אנחנו צריכים להיות מאוחדים! בקיץ האחרון באמת הרגשתי שהעם מאוחד כמו שנאמר:"כל ישראל ערבים זה לזה." כולם יצאו לעזור לחיילים ולתת להם את כל מה שהצתרכו. תמכנו אחד בשני והאמנו אחד בשני. הכל היה הדדי. כל זה לא היה לפני 19 שנים. בחתימת הסכם אוסלו הוצאו שלטים של רבין עם כוונת על הפנים והמילים מוות לטרוריסט היו מתחתיו או בעזרת פוטושופ להניחו בבגדי היטלר או עראפת. על חומות הרחוב היה כתוב מוות לרבין, נהפכנו בשנייה מעם שתומך ומכיל לעם ששונא ומפגין, מסית לרצח, מכעיס וכועס, וגם זועם. כעסנו על כך שנתן את שטחינו, מה שלא היה בסדר אך זה לא סיבה לרצוח!!!!!!!!! איפה הייתה אנושיותו של יגאל עמיר הרוצח??? אולי היא עמדה ושכנעה ומשכה והסיתה אותו לרצח??? באיזו מדינה רוצח שקיבל מאסר עולם יכול להגיש בקשה לחנינה תחת המילים:"הסיתו אותי לזה, זו לא אשמתי" ושידונו בעניינו?! אני ימנית אבל איני מסכימה לרצח! אנחנו לא חיות!
| |
 בלתי נראית
לפעמים יש לי תחושה שאני לא קיימת, בסך הכל תופעת לוואי, כתם על האבולוציה, מוטציה. הכל מרגיש לא אמיתי, מומצא ושקרי. אני שונאת את התחושה הזאת! אבל זו התחושה שיש לי לרוב. התחושה שאני לא קיימת. אבל בעולם הזה אין לי הרבה ברירה. או להסתגר או להילחם. או לברוח או להיעלם. הברירה הטבעית. תגובת הילחם או ברח. אבל אני מנסה. זה לא הזמן לתגובת בריחה. זה הזמן שלי להיראות ואני אלחם על הזכות הזו. הגיע הזמן שגם אתם תילחמו, כל מי שעובר בריונות זה הזמן שלנו לקום ולומר די!!!! כי אני שונה וטובה בדכי שלי וכל אחד מאיתנו שונה ומדהים בדרכו שלו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
